תקנות פיצויי פיטורים

רכיבי השכר

בתוקף סמכותי לפי הסעיפים 6, 8, 13, ו-33 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ”ג-1963 ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

1. (א) הרכיבים שיובאו בחשבון שכר העבודה לענין תקנות אלה הם:
(1) שכר יסוד;
(2) תוספת ותק;
(3) תוספת יוקר המחיה;
(4) תוספת משפחה.
(ב) נכללת בשכר עבודה תוספת מחלקתית או תוספת מקצועית, יראו תוספות אלה כחלק משכר היסוד.
(ג) לא היה שכר העובד משתלם לפי הרכיבים המנויים בתקנות משנה (א) או לפי חלק מהם, יובא בחשבון שכרו שכר העבודה הרגיל ללא תוספות.

רכיבי השכר – שכר יסוד – שכר מינימום – מילוי אחר הוראות חוק שכר מינימום
פסק:
יש מקום להביא בחשבון את שכר המינימום לצורך חישוב פיצויי הפיטורים, לדוגמה, אף כאשר השכר האחרון של העובד היה נמוך משכר המינימום, והעובד לא תבע את הפרש השכר. אך במה דברים אמורים? כאשר ברור מחומר הראיות כי נתמלאו הוראות חוק שכר מינימום, דהיינו – הוכח מה היא המשרה המלאה במקום העבודה והוכחו הנתונים האחרים הנדרשים לעניין ס’ 3 לחוק שכר מינימום (ס’ 30).
דב”ע (ע”ע) 3-366/97, מוסטפא נזאל ואח’ נגד סטרפלאסט תעשיות (1976) בע”מ – ניתן ביום 17.11.99.

רכיבי השכר – רכיבים אחרים – רכיבים מכח הסכם קיבוצי – חוזה אישי
פסק:
(א) הרכיבים שיובאו בחשבון שכר עבודה על פי התקנות הם: שכר יסוד; תוספת ותק; תוספת יוקר המחיה ותוספת משפחה.
(ב) מ”ההן” אנו למדים על ה”לאו”. זאת אומרת, שרכיבים אחרים של השכר, אף אם הם משתלמים בקביעות, לא יובאו במנין לצורך חישוב פיצויי פיטורים.
(ג) יש שהסכם קיבוצי או חוזה אישי מוסיפים על הנקבע בחוק כך שרכיבים נוספים באים במנין פיצויי פיטורים (ס’ 6).
דב”ע נג/3-31, יוסף אלדור – ד”ר נגד המרכז הרפואי – שערי צדק – ניתן ביום 29.6.93.

רכיבי השכר – מהות הסכום – הוראות הסכם קיבוצי
פסק:
(א) העובדה שמכנים סכום, הכלול בשכר עבודה, בשם “תוספת” אינה קובעת מהותו של אותו סכום. אם אכן מהווה הסכום “תוספת”, לענין חוק פיצויי פיטורים והתקנות לפיו, כך שאם אינו נמנה במפורש עם התוספות הנקובות בתקנות לפי החוק, אין הסכום מובא בחשבון לענין חישוב סכום פיצויי הפיטורים (340).
(ב) על מנת שסכום המשתלם כשכר-עבודה יהווה “תוספת” ולא חלק מהשכר הכולל המשמש לחישוב פיצויי-פיטורים, צריך שהתשלום יהיה מותנה בתנאי או במצב, כך שאם אין מתקיים התנאי או משתנה המצב – חדל התשלום (341).
(ג) עת לתשלום מסויים פנים לכאן ולכאן ועל בית המשפט להכריע בין השניים בדרך של פירוש – מותר להעזר בהוראות שבהסכם קיבוצי שמכוחו משתלם הסכום (341).
דב”ע מב/3-44, גולדברג רות נגד עירית בת-ים, פד”ע יג 338.

רכיבי השכר – תשלום פיצויים מעל הקבוע בחוק – הסכם אישי
פסק:
עובד שקבל פיצויי פיטורים מוסכמים, בשיעור העולה על השיעור המגיע לו על פי חוק פיצויי פיטורים, אין הוא יכול לתבוע תשלום פיצויים על רכיב נוסף אלא אם תשלום הפיצויים, לגבי רכיב נוסף זה, מושתת גם הוא על בסיס הסכם בין העובד לבין המעביד (ס’ 7).
דב”ע נב/3-228, אפריאט מסעוד נגד סולל בונה בע”מ – ניתן ביום 30.11.92.

רכיבי השכר – תשלום פיצויים מעל הקבוע בחוק – “הכנסה זקופה” – טובת הנאה – “הסכום המגולם”
פסק:
(א) שעה שסכום ששולם לעובד על ידי המעביד, כפיצויי פיטורים ומענק גם יחד, עולה על סכום פיצויי הפיטורים המגיע על פי החוק – לא תשמע הטענה, כי מכח חוק פיצויי פיטורים יש לכלול תשלום זה או אחר בבסיס חישוב הפיצויים (494).
(ב) “הכנסה זקופה” אינה “שכר עבודה”, אינה “הכנסה” בעין או בכח ואינה רכיב שכר אותו יש להביא בחשבון לענין חישוב פיצויי פיטורים (495).
(ג) טובות הנאה רבות, אותן מקבל העובד ואשר בגינן משתלם מס, אינם “רכיב” לענין חישוב פיצויי פיטורים מכח תקנה 1 לתקנות אלה. מדובר לא רק בתשלומים המשולמים ישירות לעובד (כגון דמי נסיעה ודמי הבראה) אלא גם טובות הנאה אחרות שהעובד מקבל, והמעביד חייב במס בגינן (495).
(ד) “הסכום המגולם” שהוסף למשכורתו של העובד אינו בגדר “תוספת”, כפי שפורש דיבור זה בפסיקה, אלא חלק משכר היסוד של העובד (495).
דב”ע נב/3-19, מרקוס בן יפלח נגד פולגת תעשיות בע”מ, פד”ע כה 489.
ראה גם: דב”ע נה/3-152, אהרוני נגד פרדס סינדיקט (עיבוד פרדסים) בע”מ ואח’, פד”ע לא 337.

רכיבי שכר – סיווג תוספת גילום מס – הילכת בן יפלח הנ”ל – הילכת ביטמן – מהות ההטבה קובעת את סיווגה
עובדות: ראה בפרק – שכר עבודה – ב. חוק הגנת השכר, ס’ 16 – קצבה – חישוב – תוספת גילום.

פסק:
(א) הדברים שנאמרו בדב”ע נב/3-19 הנ”ל, באשר לסיווגה של תוספת גילום המס, נאמרו כאימרת אגב, ואולם בפסקי הדין מאוחרים יותר אומצה אמירה זו כמו היתה הכרעה ממש. כך, למשל, בדב”ע נה/3-152 אהרוני נגד פרדס סינדיקט (עיבוד פרדסים) בע”מ ואח’, פד”ע לא 337, אשר עסק אף הוא ברכיבים שיש לכלול במשכורת הקובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים (ס’ 18).
(ב) ההלכות שקבע בית הדין הארצי אינן מקובלות על בג”צ. אכן גילום מס מגדיל את השכר הריאלי של העובד, אך אין בעובדה זו, באשר היא, כדי להשליך במישרין על סיווגו של הגילום בדיני עבודה כרכיב בין רכיבים לגימלה. כל תשלום לעובד – כל תשלום שהוא – חייב שייבחן על-פי מבחנים שפיתחה הפסיקה לענין “שכר” ו”תוספת” בהתאם להילכת ביטמן לד7-3/, מדינת ישראל נגד ביטמן פד”ע ה 421 (ס’ 19).
(ג) מקום שבו תשלום או הטבה פלונים הניתנים לעובד בגדר “שכר” אף גילומם יהיה יהא שכר. מקום שהתשלום או ההטבה תולים עצמם בתנאי ביטמן הנ”ל, אין אלה מהווים שכר אלא תוספת התלויה בתנאי, וגילום המס יהא כמותם (ס’ 20).
בג”צ 4838/03, קרן קיימת לישראל נגד בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח’ (מובא בעבודה עליון, כרך ע 837) – ניתן ביום 17.10.05.

רכיבי השכר – זכות עודפת על החוק והתקנות
פסק:
שעה שמדובר בזכות עודפת – המוענקת שלא מכוח החוק ותקנותיו – אין חובה להכליל את כל הרכיבים, עליהם מורות תקנות פיצויי הפיטורים, במשכורת המשמשת בסיס לחישוב הפיצויים (ס’ 18(ב)).
דב”ע נד/3-153, עודד ג’ינאו נגד ההסתדרות הכללית – ניתן ביום 23.12.94.

רכיבי השכר – דיור – כלכלה – קביעת ערך – שכר יסוד
עובדות: בתנאי עבודתם של העובדים היו כלולות “תוספות” של: דיור; כלכלה; אחזקת בית; ושיחות טלפון. העובדים תבעו מהמעבידה לכלול את הרכיבים דיור וכלכלה בחישוב פיצויי הפיטורים. בית הדין האזורי דחה את תביעת העובדים. ערעור העובדים לבית הדין הארצי נתקבל בחלקו.

פסק:
(א) דיור וכלכלה הינם חלק מהתמורה שקבלו העובדים בגין עבודתם. המעביד רשאי לשלם לעובד חלק משכרו בדיור או “באוכל ובמשקאות המיועדים לצריכה במקום העבודה…” (ס’ 3 לחוק הגנת השכר). כמו”כ סכום ששולם לעובד, בגין דיור, נחשב כהכנסה לצורך פקודת מס הכנסה [נוסח משולב] (339).
(ב) על מנת להשיב על השאלה, האם התשלום בגין דיור וכלכלה מהווה רכיב לצורך חישוב פיצויי פיטורים, אין חשיבות לעובדה, כי ניתן להגדיר את התשלום כ”שכר” במובן הרחב. ההכרעה בשאלה זאת תלויה בהגדרת דיור וכלכלה כ”תנאים נלווים” ו”כלי עבודה”, ולכן הם בבחינת תוספות, או כחלק משכר היסוד של המערערים לצורך חוק פיצויי פיטורים (340).
(ג) נקבע, כי בשים לב: להוראות ס’ 3 לחוק הגנת השכר ונקיבת ערכו של רכיב הכלכלה (400$) בתקנון העבודה, תמורה בגין העבודה, יש לראות את ערך רכיב הכלכלה כשכר יסוד לצורך חישוב פיצויי פיטורים (340).
דב”ע נד/3-125, מלכה בן-נון ואח’ נגד אור שלום כפר ילדים ונוער בע”מ, פד”ע כח 344.

רכיבי השכר – הגדרה לפי הסכם קיבוצי
פסק:
כאשר תשלום לעובד ניתן להידרש לכמה פנים מהראוי הוא להיעזר, לשם הגדרות התשלום, באמור בהסכם הקיבוצי. בנסיבות כאלו (אם קיימות הוראות לענין זה בהסכם הקיבוצי) אין מתעוררת השאלה של כפיפות שבהסכם קיבוצי ל”זכויות עובד הקבועות בחוק” (ס’ 21 לחוק הסכמים קיבוציים) (ס’ 2).
דב”ע מא/3-36, פביו תיאו לוי נגד אל-על נתיבי אויר לישראל בע”מ – ניתן ביום 21.6.81.

רכיבי השכר – משכורת 13
עובדות: העובד פרש מעבודתו בגיל 65 ושולמו לו פיצויי פיטורים בסך של כ-60 אלף ל”י. העובד תבע סכום נוסף של כ-5,000 ל”י, מאחר שבחישוב רכיבי השכר לא נלקח בחשבון החלק היחסי של משכורת 13.

פסק:
(א) משקבע המחוקק בסעיף 13, כי בתקנות ייקבעו הרכיבים של שכר העבודה, אין להביא בחשבון רכיב שלא נקבע בתקנות כגון: ספרות מקצועית, תוספת השתלמות, תוספת מאמץ (11).
(ב) “משכורת 13” היא אמנם “מרכיב של שכר עבודה הכולל”, אך אין למצוא מרכיב זה בתקנה 1 לתקנות ועל כן אין להביאו בחשבון לענין פיצויי פיטורים (12).
(ג) תביעת העובד נדחתה (12).
דב”ע לב/3-21, שמואל מרגלית נגד בנק איגוד לישראל בע”מ, פד”ע ד 7.

רכיבי השכר – תכלית פיקטיבית – שכר יסוד
פסק:
תשלום (או “תוספת”) שאין בו כל סממן או איפיון המאפשרים לסווגו, כרכיב שכר שנועד לתכלית מיוחדת, בנפרד ובנוסף לשכר היסוד – לשון אחר כתשלום שתכליתו פיטקיבית (החזר הוצאות שלא היו), או שאין לו תכלית כלל – יש לראותו כחלק משכר היסוד ולהביאו בחשבון בחישוב פיצויי הפיטורים (ס’ 4).
דב”ע מב/3-9, מעין שרותי מכס ותעבורה בע”מ נגד יעקב שבבו – ניתן ביום 19.4.82.

רכיבי השכר – שכר יסוד
פסק:
ההנחה היא שסכום המשתלם כשכר עבודה הוא “שכר יסוד” או חלק משכר יסוד, אלא אם עולה ממהות התשלום, כי הנו “תוספת” לשכר יסוד – אחת “התוספות” שהחוק מחייב, הנהוגות או המוסכמות (ס’ 5).
דב”ע לג/3-61, מכבסת ברג נגד יוסף חדד – ניתן ביום 4.12.73.

רכיבי השכר – תוספות
פסק:
עת מדובר בפיצויי פיטורים יש לקבוע, תחילה, אם רכיב מסויים הוא בגדר “תוספת” או שהנו חלק משכר היסוד. רק משמדובר ב”תוספת” יש לבחון, אם היא מהתוספות המנויות בתקנה 1 לתקנות (294).
דב”ע מא/3-57, אלישע בע”מ נגד לא עפארה (יעקוביאן), פד”ע יב 289.

רכיבי שכר – שעות נוספות – כוננות – היקש מדיני גימלאות
פסק:
(א) כאשר דנים בשעות נוספות ובתוספת כוננות, לצורך חישוב פיצויי פיטורים, ניתן להקיש מפסיקת בית הדין הארצי לגבי שעות נוספות ותוספת כוננות בענין גימלאות (ס’ 7).
(ב) משאין מחלוקת, כי העובד עבד בפועל בשעות נוספות ודווח על עבודתו זו אין הוא זכאי, כי השעות הנוספות יכללו במשכורתו הקובעת לצורך חישוב גימלתו (דב”ע מה/7-3, חיים גליקסמן נגד הממונה על הגימלאות – ניתן ביום 30.7.86 (ס’ 6).
(ג) אם כנגד התשלום בעד כוננות באה דריכות מתמדת ואי נוחות מתמדת, הרי גם אם העובד לא נקרא לבצע עבודה אחרי שעות עבודתו אין לומר, כי מדובר בתוספת פיקטיבית. התשלום אינו מבוצע בהכרח עבור עבודה בפועל אלא עבור הנכונות לבצע עבודה שעה שיקרא לכך (דב”ע מט/7-5, מדינת ישראל נגד פרופ’ אפרים מנצ’ל פד”ע כא 75, 78) (ס’ 6).
דב”ע נד/3-208, סמי יונה נגד מגן דוד אדום – ניתן ביום 23.5.95.

רכיבי השכר – “תוספת” – חלק משכר היסוד – נטל הראיה
פסק:
(א) נטל הראיה להוכיח שתשלום המכונה “תוספת” הינו חלק משכר היסוד מוטל על העובד (דב”ע מט/3-141, סלים בלבול נגד מפעלי מאיר בע”מ, פד”ע כא 434, בעמ’ 447 – עובדות המקרה בתקנה זו, להלן).
(ב) הגשת תלוש משכורת וטענה סתמית, כי כל התשלומים מכונים “תוספות” הינם חלק משכר היסוד, אין בהם כדי להעביר את נטל ההוכחה לפתחו של הצד השני (ס’ 4).
דב”ע נג/3-51, מרעב עטאללה ואח’ נגד עירית ירושלים – ניתן ביום 1.9.93.

רכיבי שכר – שכר יסוד – סדירות וקביעות תשלום
פסק:
נודעת חשיבות לסדירותו וקביעותו של תשלום רכיב שכר על מנת שיהיו חלק מהמשכורת היסודית (ס’ 18).
דב”ע נז/3-124, באלק כימיקאלס בע”מ נגד שרה פלר ואח’ – ניתן ביום 28.6.98.

רכיבי השכר – בונוס – נטל השכנוע
עובדות: לעובד שולם “בונוס” בשיעור משתנה ולא בכל חודש. העובד טוען, כי הבונוס מהווה חלק אינטגרלי של שכר היסוד.

פסק:
(א) נטל השכנוע בדבר טיבו של ה”בונוס” מוטל על העובד.
(ב) נקבע, כי משלא עלה בידי התובע להבהיר את טיבו של ה”בונוס” אין לראותו כחלק משכר היסוד, או כאחד הרכיבים המנויים בתקנות פיצויי פיטורים. (24).
דב”ע מא/3-78, אמנון ברזילי נגד אלבני ישראל פרייט בע”מ, פד”ע יג 21.

רכיבי שכר – בונוס – כינוי פיקטיבי – חובת ההוכחה
פסק:
על פי ההלכה הפסוקה תשלום המכונה “בונוס”, אינו ניכלל במשכורת הרגילה (דב”ע מא/3-78, הנ”ל) אלא אם יוכח, כי מדובר בכינוי פיקטיבי הבא להסוות שכר רגיל. אף עולה מן ההלכה הפסוקה, כי סעיף הצמדה ל”שכר ותנאים נלווים” אינו כולל הצמדה לבונוס (הילכת בנק איגוד) (ס’ 17).
דב”ע נד/3-218, עמיחי לינצקי נגד מפעלי אלקטרודות זיקה בע”מ – ניתן ביום 27.1.94.

רכיבי שכר – תשלום בעד תורנויות – ביצוע תורנויות בפועל – תשלום המותנה בתנאי
עובדות: העובדת, רופאה, נדרשה במהלך התמחותה לבצע, בנוסף לעבודתה הרגילה במחלקה, ארבע תורנויות בחודש כחלק בלתי נפרד מההתמחות. השכר עבור התורנויות השתלם לפי ביצוע התורנויות בפועל. העובדת פוטרה מעבודתה ותבעה בבית הדין האזורי, כי חישוב פיצויי הפיטורים יהיה, בין השאר, על בסיס רכיב התורנויות. בית הדין האזורי דחה את תביעת העובדת. ערעור העובדת לבית הדין הארצי נדחה.

פסק:
(א) משעה שהתשלום עבור תורנויות שולם עבור ביצוע התורנויות בפועל, הרי מדובר בתשלום המותנה בתנאי וככזה אין הוא מהווה חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים (ס’ 7(ג), 10).
(ב) נקבע, כי אין לכלול את התשלום עבור התורנויות בשכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים (ס’ 7(א)).
דב”ע (עע) 440/05, ד”ר לודמילה לייבזון נגד מדינת ישראל משרד הבריאות – ניתן ביום 22.2.07.
ראה גם: דב”ע (עע) 440/05, הנ”ל בפרק: שכר עבודה – 2. חוק הגנת השכר ס’ 1 – “שכר עבודה” – שלושה סוגים עיקריים, לעיל.

רכיבי שכר – “גמול תפקיד” – “תשלום עבור עבודות חוץ” – מותנים בתנאי – תשלומים קבועים
פסק:
השאלה, אם “גמול תפקיד” ו”תשלום עבור עבודות חוץ” הם תשלומים המותנים בתנאי (ואזי דינם כ”תוספת”), או שהם תשלומים קבועים, שאינם מותנים בתנאי כלשהו (ואזי דינם כחלק מהשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים), היא שאלה שבעובדה שעל הטוען להוכיחה (ס’ 2(ג)).
דב”ע נו/3-273, אליהו פדידה נגד תכנון מיכשור תהליך בע”מ – ניתן ביום 21.1.97.

רכיבי שכר – שכר עידוד – פרמיה – בחינת המהות
פסק:
המילים “שכר עידוד” או “פרמיה” – יכול שבהתקיים תנאים מסויימים יתוארו כ”תוספות” ולא חלק מהשכר המשמש לחישוב פיצויי פיטורים, במסגרת המתחייבת מתקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים. כאן לא השם יקבע אלא המהות (7).
דב”ע מב/3-36, מקורות חברת המים בע”מ נגד זאב קריב, פד”ע יד 3.

רכיבי שכר – פרמיה – יעוד הפרמיה – המצב העובדתי – פיקציה
פסק:
(א) הכלל הוא, כי פרמיה אינה מהווה רכיב שכר שיש להביאו בחשבון השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים (207).
(ב) פרמיה המיועדת לעודד הופעה סדירה לעבודה אינה פיקציה אם היא מכוונת ומתבצעת כדי להשיג מטרה זו. פרמיה זו הופכת לחלק רגיל של שכר העובד כאשר היא מפסיקה להיות גורם מעודד הופעה סדירה לעבודה (207).
דב”ע (עע) 300370/97, אברהם זבדי נגד אי.די.אי. טכנולוגיות בע”מ, פד”ע לז 201.

רכיבי שכר – “פרמיה” אמיתית – הסדר שלילי
פסק:
תשלום שהוא “פרמיה” אמיתית לא נקבע בתקנה 1 לתקנות, כרכיב שכר, ויש בזה הסדר שלילי, היינו משלא נקבעה פרמיה בתקנה 1 לתקנות היא אינה רכיב לצורך חישוב פיצויי פיטורים (430).
דב”ע נו/3-174, מקולאי צ’ייקובסקי נגד “שלב” – הקואופרטיב המיוחד להובלה בע”מ, פד”ע לא 425

רכיבי שכר – פרמיה על הופעה לעבודה – חלק משכר היסוד
פסק:
תשלום המושתת, כל כולו, על הופעה לעבודה בלבד, ניתן לראותו כחלק משכר היסוד (דב”ע לט/3-56, רשות הנמלים בישראל נגד מאיר מיקא ואח’, פד”ע יא 44 בעמ’ 49) (ס’ 7).
דב”ע נג/3-18, מלכה אמיר נגד אלובין חיפה – ניתן ביום 31.5.93.

רכיבי שכר – זכות מחוקי המגן – כינויים בהסכמים – גריעה מזכויות
פסק:
(א) כשהזכות נובעת ומושתת על אחד מחוקי העבודה (חוק הגימלאות, חוק פיצויי פיטורים, חוק שעות עבודה ומנוחה ואחרים), מוגבלים הצדדים לגרוע מזכויות אשר קבע המחוקק, ואין לרוקן הוראות חוק מתוכן באמצעות הסכמים, על-ידי מתן כינויים שונים לרכיבי השכר (699).
(ב) העובדה, כי לצרכי חוק פיצויי פיטורים או לצרכי חוק הגימלאות (לגבי המקרים בהם חוק זה חל או אומץ על-ידי הסכם קיבוצי) נקבעו בפסיקה מאבחנים לגבי תוספות למיניהן, ואם הן חלק של שכר יסוד ואם לאו, דוקא תחייב, כי מאבחנים אלה יהיו ישימים במקרה שהסכם קיבוצי מוציא במפורש מתחולתו סוג תוספת מסוים (701).
(ג) כאשר נדרשים למהותה של זכות שמקורה בהסכם, וזו אינה נוגדת ואינה באה לצמצם הוראת חוק, יש לפסוק על-פי מה שהיה מקובל על הצדדים, כפי שנקבע באותו הסכם וכפי שעולה ממנו (701).
בג”צ 567/87, גוניק יהושע ואח’ נגד בית הדין הארצי לעבודה, פ”ד מב, חלק רביעי, 693.

רכיבי השכר – תוספת מחלקתית – תשלום קבוע – תוספת מקצועית
פסק:
(א) השם אשר בו תיקרא “תוספת” אינו הקובע, ויש לשקול עניינית את מהותה של התוספת. הן “תוספת מחלקתית” והן “תוספת מקצועית” יש בהן, ממהותן, מן הקבוע כך שיש להניח, שלא יחול שינוי בזכות לקבלן בשנות עבודה עתידות (136).
(ב) “תוספת מחלקתית” תשולם, לרוב, במפעל שמבחינה תפעולית הוא בנוי מחלקות-מחלקות ובחלק מאותן מחלקות מתבצעת העבודה בתנאים המחייבים פיצוי לעובד בדרך של “תוספת” (136).
(ג) התוספת, המשתלמת בגין עבודה באזור גיאוגרפי מסויים, היא תוספת איזורית ולא תוספת מחלקתית (136).
דב”ע לה/3-8, “מקורות” חברת המים בע”מ נגד דובי מרקוביץ, פד”ע ו 125.

רכיבי השכר – משרה שלמה – שעות עודפות
עובדות: העובד, מורה, הועסק ע”י המעבידה במשרה שלמה בת 24 שעות הוראה לשבוע. במרבית תקופת עבודתו אצל המעבידה עבד העובד בממוצע 13.2 שעות שבועיות. בעד כל שעה העודפת, על 24 שעות שבועיות, שילמה המעבידה לעובד שכר בשיעור של חלק יחסי מהשכר שהעובד היה זכאי לו עבור המשרה המלאה של 24 שעות שבועיות. בשנים האחרונות לעבודת העובד נערך חשבון כולל של השכר, כולל השעות העודפות. עבודת העובד נפסקה בנסיבות בגינן היה זכאי לפיצויי פיטורים. בחישוב פיצויי הפיטורים לא לקחה המעבידה בחשבון את שכר השעות העודפות. העובד עתר לבית הדין האזורי לחייב את המעבידה לשלם לו הפרש פיצויי פיטורים בגין שכר השעות העודפות. בית הדין האזורי פסק כעתירת העובד. המעבידה ערערה לבית הדין הארצי והערעור נדחה.

פסק:
השעות העודפות היו לגבי העובד שעות עבודה במסגרת המשרה “השלמה”, שהוסכמה בינו לבין מעבידתו, והשכר המשולם עבורן היה שכר עבודה ולא “תוספת” בדומה לתוספת מאמץ או קצובת ספרות מקצועית. העובד זכאי לכך שהשכר אשר שולם לו עבור השעות הללו יובא בחשבון בחישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לו (328).
דב”ע מב/3-133, מוסדות חינוך נגד ישראל פלדמן, פד”ע יד 328.
ראה גם: דב”ע מט/3-122, “עמל” רשת בי”ס תיכוניים נגד יחיאל פרישקולניק, פד”ע כא 365, בעמ’ 367.

רכיבי שכר – שעות נוספות – תוספת משמרות
פסק:
(א) באין מחלוקת, כי תשלום ששולם לעובד בגין עבודה בשעות נוספות היה עבור שעות עבודה שאותן עבד בפועל – מעבר לשעות העבודה הרגילות – אין לכלול את התשלום בעד השעות הנוספות בחישוב פיצויי הפיטורים (ס’ 7(א)). (ב) אין להביא תוספת בעד משמרות בחישוב פיצויי הפיטורים (ס’ 7(ג)).
דב”ע נג/3-84, נג/3-161, מגן דוד אדום לישראל ואח’ נגד אורי שטרן וערעור נגדי – ניתן ביום 30.8.94.

רכיבי שכר – שעות נוספות – גמול שעות נוספות גלובליות – חלק משכר היסוד – נטל השכנוע
פסק:
(א) רכיב גמול שעות נוספות אינו נחשב “תוספת” המובאת בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורים. השאלה היא: האם רכיב זה הוא חלק מ”שכר היסוד” של העובד, היינו – הוא תשלום שאינו מותנה בתנאי (דב”ע מה/3-44, לעיל) (ס’ 11).
(ב) הוא הדין בתשלום “גמול שעות נוספות גלובליות” (דב”ע נא/7-4, מדינת ישראל נגד יעקב זכאי ואח’, פד”ע כ”ד 193, בעמ’ 195 (ס’ 11).
(ג) נטל השכנוע, כי תשלום מסוים, המשולם בנוסף למשכורת החודשית, מהווה חלק אינטגרלי של שכר העבודה מוטל על העובד הטוען זאת (דב”ע מט/3-141, להלן) (ס’ 11).
דב”ע נה/3-108, גדעון הדרי נגד אלקו ואח’ – ניתן ביום 7.8.95.

רכיבי השכר – שעות נוספות – חלק משכר היסוד – נפקות לכינוי שניתן לתוספת
עובדות: ראה עובדות המקרה בפרק: חוק חופשה שנתית ס’ 13 לעיל.

פסק:
(א) עובד שתפקידו יחודי או שיש לו תפקיד נוסף לתפקידיו הרגילים התוספת לשכרו משולמת לו כדין בגין עבודתו הרגילה ואין נפקות לכינוי שינתן לאותה תוספת (ס’ 3(ב)).
(ב) נקבע, כי התוספת “שעות נוספות גלובליות” הינה חלק מדכר היסוד (ס’ 5(ב)).
דב”ע (עע) 175/03, עמישב שירותים בע”מ נגד חנן אלדד – ניתן ביום 30.11.04.

רכיבי השכר – שווי הנאה ברכב
עובדות: ע”פ חוזה העבודה, בין העובד למעבידה, העמידה המעבידה לרשות העובד מכונית גם לאחר שעות העבודה. המעבידה נשאה בכל תשלומי המכונית. העובד פוטר מעבודתו ותבע, בין השאר, פיצויי פיטורים. בית הדין האזורי פסק לו פיצויי פיטורים בשכר לפיו חושבו הפיצויים נכלל סכום של 500 ל”י בגין “שווי הנאה ברכב”. המעבידה ערערה לבית הדין הארצי וערעורה נתקבל.

פסק:
(א) הזכות להשתמש ברכב גם לאחר שעות העבודה הינה אחד מתנאי העבודה (ס’ 3).
(ב) גם אם יקבע, כי זכות השמוש ברכב למטרות פרטיות הינה חלק משכר העבודה הרי צריך גם שאותה זכות ניתן יהיה לשבצה ברשימת הרכיבים שבתקנות, מפני שאין להביא בחשבון מרכיב של שכר העבודה שלא נקבע בתקנות.
(ג) נקבע, כי שווי ההנאה ברכב אין לשבצה ברשימת הרכיבים שבתקנות (ס’5).
דב”ע שם/3-44, יהושע עמית מהנדסים בע”מ נגד הרצל ויזל – ניתן ביום 15.6.80.

רכיבי השכר – תשלומים שונים
פסק:
תשלומים בגין טלפון, רכב, ביגוד, דמי הבראה, ביטוח כלים והוצאות הבראה, אינם “שכר יסוד” אלא בגדר אחת התוספות כמפורט בתקנה 1(ב) ואין להביאם בחשבון לעניין חישוב פיצויי פיטורים (363).
דב”ע מא/3-23, התזמורת הקאמרית הישראלית נגד סמדר שזר, פד”ע יב 355.
ראה גם: דב”ע תשן/3-153, תדיראן בע”מ נגד אלי אלמקיאס ואח’, פד”ע כב 423, בפרק: חוק בית הדין לעבודה, ס’ 29, להלן.

רכיבי שכר – הוצאות רכב – החזר ממש
פסק:
החזר הוצאות רכב, כל עוד הוא “החזר” ולא תשלום פיקטיבי, אינו חלק מה”שכר” לענין פיצויי פיטורים (87).
דב”ע מח/2-20, מדינת ישראל נגד פנחס לוי, פד”ע כ 85.

רכיבי שכר – אחזקת רכב – דמי כלכלה – אש”ל
פסק:
(א) לגבי תשלומים של אחזקת רכב נקבע קו מנחה, כי כאשר מתקיימים בעובד התנאים של: בעלות ברכב; רשיון נהיגה ושימוש ברכב לצרכי העבודה (הכולל גם נסיעות מהבית למקום העבודה) – תשלום אחזקת הרכב הינו החזר הוצאות אמיתי ולא פיקטיבי, גם אם הוא משתלם ללא דיווח (ס’ 6).
(ב) דמי כלכלה, להבדיל מתשלומי אש”ל על פי דיווח, המשולמים אוטומטית ואינם מותנים בכל תנאי שהוא – כלולים ב”שכר היסוד” לענין חישוב פיצויי הפיטורים (ס’ 9).
(ג) יש לאבחן כל מקרה עפ”י נסיבותיו (ס’ 6).
דב”ע נו/3-22, דורית פני-גיל נגד טכנולוגיה מתקדמת בע”מ – ניתן ביום 18.4.96.

רכיבי שכר – השתתפות בהוצאות רכב אישי
עובדות: לרשות העובד הועמד רכב מטעם המעבידה. רכב זה היה ברשותו 24 שעות ביממה. כמו”כ קבל העובד מאת המעבידה תשלום חודשי קבוע כהשתתפות בהוצאות רכבו האישי. העובד השתמש ברכב המעבידה גם לצרכיו האישיים וזאת בידיעת המעבידה. העובד תבע תשלום הפרשי פיצויי פיטורים בגין התשלום החודשי ששולם לו. בית הדין האזורי דחה את התביעה. ערעור העובד לבית הדין הארצי נתקבל.

פסק:
(א) משלא אסרה המעבידה על העובד להשתמש ברכב המעבידה לצרכיו האישיים משמע שהסכימה לכך (86).
(ב) הכלל הוא, כי סימן ההיכר והאפיון של תוספת (להבדיל מ”שכר”) הוא: ש”התשלום מותנה בתנאי או בגורם מיוחד, ותלוי בכך שמי שבו מדובר, מתקיים בו אותו תנאי או גורם” (דב”ע לד/7-3, מדינת ישראל נגד ביטמן, פד”ע ד 421, בעמ’ 427 (86).
(ג) נקבע, כי, העובד זכאי להשלמת פיצויי פיטורים על בסיס הסכום ששולם לו, במשכורת האחרונה, תחת הכינוי “השתתפות בהוצאות רכב” (86).
דב”ע נד/3-243, ישעיהו פוקס נגד אלסינט בע”מ, פד”ע כח 83.

רכיבי השכר – הוצאות נסיעה
פסק:
“הוצאות נסיעה” אינן “שכר עבודה” לענין: פיצויי פיטורים; הפרשות לקרן פנסיה, או קופת גמל וכו’. אולם הכללתם בשכר הכולל מזכה את העובד בהכללת סכום הוצאות הנסיעה בתנאים הסוציאליים (48).
דב”ע תשן/1-7, אליקים הדי נגד אורינט קולור תעשיות צילום (1986) בע”מ, פד”ע כג 45.
ראה גם: דב”ע תשן/3-160, ראובן מימון נגד מתכת סדום, פד”ע כג 154, בעמ’ 157.

רכיבי שכר – הוצאות נסיעה
פסק:
באין הגזמה בתשלום הוצאות הנסיעה, אין כל הצדקה לראות את התשלום בגין נסיעות כחלק מהשכר, לצורך חישוב גובה השכר (194).
דב”ע נה/3-153, תמר קריצלר נגד מלכה אוחיון, פד”ע כט 192.

רכיבי השכר – תחשיב המעביד לענין עסקי ולענין מיסוי
פסק:
(א) אין העובד מנוע לטעון לראיית סכומים, שנקראו “פרמיות” ו”שעות נוספות”, כחלק משכר היסוד מאחר שידע, כי “לענין תחשיב ומיסוי ראו את הסכומים כפרמיות” (415).
(ב) תחשיב, הוא מעניינו של המעביד ואין בכך כדי לשנות את מהותו של התשלום מבחינת סיווגו במסגרת שכר העבודה הכולל (415).
דב”ע לה/3-100, נעלי שיינמן בע”מ נגד שם טוב אספורמס, פד”ע ז 408.

שכר העבודה הרגיל – חישוב
פסק:
חישוב הפיצויים לפי “שכר העבודה הרגיל”, עפ”י תקנה 1(ג), ייעשה רק עת שכר העובד אינו משתלם לפי הרכיבים המנויים בתקנות (12).
דב”ע לב/3-21, שמואל מרגלית נגד בנק איגוד לישראל בע”מ, פד”ע ד 7.

שכר העבודה הרגיל – חישוב
פסק:
עת השכר אינו משתלם לפי רכיבים, יכול המעביד לנסות ולהוכיח, כי שכרו הכולל של העובד יש בו רכיב שאינו שכר עבודה כלל (כגון השתתפות באחזקת מכוניתו של העובד) (161).
דב”ע לו/3-48, יהושע גינזבורג נגד “ניסן”, השקעות וסוכנויות בע”מ, פד”ע ח 151.

רכיבי שכר – משכורת כוללת – תוספות כלולות – בחינת התוספות
עובדות: העובד הועסק בחו”ל. משכורתו האחרונה, בעת שעבודתו נפסקה, היתה משכורת כוללת שנקבעה בהתחשב ביוקר המחיה בארץ בה הועסק. פיצויי הפיטורים ששולמו לעובד היו על בסיס משכורת בדירוג בארץ. העובד תבע הפרשי פיצויי פיטורים על בסיס המשכורת הכוללת שקבל בחו”ל. בית הדין האזורי דחה את התביעה. ערעור העובד לבית הדין הארצי נדחה.

פסק:
(א) במקרה זה אין מדובר בפיקציה אלא בשיטת תשלום שכר, הכוללת בתוכה את ההוצאות המיוחדות של המועסק בחו”ל, בהתחשב ביוקר המחיה בכל מדינה, שעה שניתן להפריד בין השכר לבין הפיצוי בגין ההוצאות (439).
(ב) כשם שרשאי גם רשאי בית הדין לבחון אם רכיב המכונה “תוספת” הוא חלק משכר היסוד אם לאו, כן רשאי בית הדין, במקרים הראויים, לבחון אם “שכר כולל”, המשולם לעובד, כולל בתוכו “תוספות” שאינן נמנות עם הרכיבים שיש להביאם בחשבון לענין פיצויי פיטורים (441).
(ג) נקבע, כי “המשכורת” של העובד, לענין חישוב פיצויי פיטורים, היא זאת שהיתה משתלמת לו בארץ על פי דירוגו ודרגתו (443).
דב”ע מח/3-3, יעקב נחושתן עו”ד נגד מדינת ישראל, פד”ע יט 435.

רכיבי שכר – פרמיה מוסכמת – ידיעה שיפוטית
עובדות: לעובד שולמה “פרמיה מוסכמת” בשיעור של 30%. פרמיה זו שולמה לעובד באופן קבוע ובלתי משתנה גם בהעדרו עקב חופשה או מחלה ותשלומה לא היה מותנה בקיום תנאים נוספים (441). הפרמיה המוסכמת הנ”ל נקבעה כנורמה מוסכמת בין המעבידה לבין נציגות העובדים במפעל (443). העובד תבע פיצויי פיטורים על בסיס שכרו הכולל את הפרמיה המוסכמת. בית הדין האזורי דחה את התביעה בגין הפרמיה המוסכמת. העובד ערער לבית הדין הארצי וערעורו נדחה.

פסק:
(א) המילים “שכר עידוד” ו”פרמיה”, יכול שבהתקיים תנאים מסויימים, יתארו תוספות ולא חלק מהשכר. לא השם יקבע אלא המהות (441).
(ב) יש לבית הדין ידיעה שיפוטית, הנובעת מעדות איש המכון לפריון העבודה והייצור בדב”ע לד/3-68, פד”ע ו 103, בעמ’ 109, על פיה “יש ולעובדים שאינם עובדי “ייצור” משתלמת תוספת לשכר לא לפי נורמות” (443).
(ג) אם תוספת מסויימת משתלמת לקבוצה והתוספת אכן מותנית בתנאי ברור, אף כי חלק מהזכאים לה והנהנים ממנה אינו ממלא אחר התנאי – די בכך שהקבוצה כקבוצה ממלאת אחר התנאי כדי להגיע למסקנה שב”תוספת עסקינן” (443).
(ד) נקבע, כי משהוכח שהפרמיה המוסכמת משתלמת לעובד על בסיס כמובא בס’ (ב) לעיל הרי אין להביא את הפרמיה המוסכמת בחשבון פיצויי הפיטורים (443).
דב”ע מט/3-141, סלים בלבול נגד מפעלי מאיר בע”מ, פד”ע כא 439.

שכר משרה אחת

1א. לענין חישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד על פי תקנות אלה ממעביד פלוני, יובא בחשבון שכר העבודה שהשתלם לעובד על ידי אותו מעביד בעד משרה אחת בלבד כמקובל באותה עבודה.

סמכות שר העבודה – חריגה מסמכות
פסק:
שר העבודה לא הוסמך להגדיר את שכר העבודה – או ליתר דיוק להגדיר את היקף שכר העבודה העשוי לשמש בסיס לחישוב פיצויי פיטורים. לסמכות זו אין זכר בסעיף 13 לחוק, שעל פיו הותקנה תקנה 1א. משברור ש”שכר מישרה אחת” אינו ענין לרכיבים, לשיטות חישוב או להפסקות – הרי שאין מנוס מהמסקנה, שהתקנה חורגת מהסמכות שניתנה לשר העבודה בחוק ולכן אינה חוקית (ס’ 4).
דב”ע לו/3-69, צבי פיינשטין נגד פנינה לנדר ואח’ – ניתן ביום 28.10.76.
ראה גם: דב”ע לז/3-87, מדינת ישראל נגד סברינסקי, פד”ע ט 245, בעמ’ 251; דב”ע מב/3-133, מוסדות חינוך נגד ישראל פלדמן, פד”ע יד 321, בעמ’ 327, עובדות המקרה ראה בתקנה 1, לעיל.

תפקיד – משרה – מקצוע
פסק:
תמחור, תפקיד, משרה או מקצוע הוא שקלול של שיקולים רבים ומגוונים. לחלק מהשיקולים אופי כלכלי (כגון: ביקוש מול היצע, או עלות מול תועלת), ולחלק מהשיקולים אופי חברתי (כגון הצורך לעודד עיסוק במקצוע מסוים) (260).
בג”צ 5580/94, מירוז ואח’ נגד בית הדין הארצי לעבודה ואח’, פ”ד נב, חלק ראשון, 252.

משרה חלקית – למעלה ממשרה מלאה – שעות עודפות
פסק:
(א) עובד, הנמצא בעבודתו ומועסק בפועל, המקבל משכורת פחותה מהמשכורת של דרגת המשרה שנקבעה בסולם המשכורת, פירושו של דבר שהוא מועסק במשרה חלקית (105).
(ב) עובד המקבל משכורת העולה על המשכורת של דרגת המשרה שנקבעה בסולם המשכורת (ובמשכורת מדובר, ולא בגמול בעד עבודה בשעות נוספות), פירושו של דבר שהוא מועסק למעלה ממשרה מלאה, בדרך כלל במסגרת “שעות עודפות” (105).
דב”ע נג/7-2, דניאל דותן נגד הממונה על תשלום הגימלאות, פד”ע כז 101.

שעות עודפות – השפעה על היקף משרה – משרה חלקית – היקף שעות משתנות מחודש לחודש
פסק:
העסקה בשעות עודפות על היקף משרה חלקית אין בו כדי להגדיל את היקף המשרה, שעה שמדובר בשעות עודפות בהיקף משתנה מחודש לחודש.
דב”ע (עע) 327/03, ששי (יששכר) לוי ואח’ נגד מדינת ישראל – משרד הבריאות מרכז רפואי רמב”ם – ניתן ביום 7.2.05.

משרה – עבודה נוספת – הכלל משרה אחת – התקשרויות נפרדות
עובדות: המעבידה ניהלה בית-חולים לחולי נפש ועסקה גם בקייטרינג. העובדת עבדה אצל המעבידה בבית-החולים במשרה מלאה, שמונה שעות ביום, בעבודות מטבח. בשעות שלאחר שעות העבודה הרגילות עבדה העובדת בעסק הקייטרינג ושכרה בעד עבודה זו שולם לה לפי המנות שסופקו. העובדת קבלה תשלום עבור שתי העבודות בתלוש אחד. העובדת פוטרה מעבודתה ותבעה, כי הסכומים שקבלה בעד עבודתה בקייטרינג יכללו בחישוב פיצויי הפיטורים. בית הדין האזורי דחה את תביעת העובדת. ערעור העובדת לבית הדין הארצי נתקבל.

פסק:
(א) הכלל הוא, כי עבודה נוספת, אצל אותו מעביד, נחשבת כעבודה מחוץ למשרה אחת, כגון שעות נוספות וכו’ (456).
(ב) היוצא מן הכלל הוא, כי כאשר העבודות לא נעשו על פי חוזה עבודה אחד, במסגרת אותה התקשרות וב”מפעל” אחד, רואים בכך שתי עבודות (משרות) נפרדות אצל מעביד אחד, והעובד זכאי לפיצויי פיטורים בגין כל עבודה (משרה) (456).
(ג) נקבע, כי העובדת זכאית לקבל פיצויי פיטורים גם בגין עבודת הקייטרינג שעשתה (457).
דב”ע נא/211, 3-207, בית החולים נווה יצחק נגד בג’יבה (רחל) גואני, פד”ע כד 545.
ראה גם: דב”ע מב/3-133; נג/7-2, בתקנה 1, לעיל.

משרה – מושג מפעלי
פסק:
“משרה” היא מושג מפעלי, תקני ומה שבמפעל מסויים, או במקום עבודה מסויים, ייחשב בתור “משרה אחת”, יכול ובאחר לא ייחשב כך, או שבכלל אין בו מושג מוגדר וברור של “משרה” (201).
דב”ע מא/3-152, התזמורת הקאמרית הישראלית נגד זוסיה רודן, פד”ע יג 198.
ראה גם: דב”ע נה/3-153, תמר קריצלר מגד מלכה אוחיון, פד”ע כט 192, מול האות ו’.

משרה – שיטת “שעות עבודה גמישות” – משרה מלאה – הסכמה אחרת
פסק:
הכלל הוא, כי על-פי שיטת “שעות עבודה גמישות” המשרה של העובד היא משרה מלאה אלא אם הוסכם אחרת מראש. עובד המסכים לעבוד על-פי שיטה זו אינו מוותר על הזכויות שנקבעו בחוקי העבודה המגינים (56).
דב”ע נו/3-91, לבנה פילוסוף נגד ב. שור ושות’ מהנדסים ויועצים, פד”ע לג 49.
ראה גם: דב”ע נו/3-91 הנ”ל בפרק: שכר עבודה – חוק הגנת השכר ס’ 20(2ב), לעיל.

חישוב השכר לפי הסכם קיבוצי

2. השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי פיטורים יחושב על פי ההוראות שבהסכם הקיבוצי החל על המעביד והעובד, ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים באותו ענף ובלבד שבעד התקופה שלאחר ט”ז בטבת תשכ”ד (1 בינואר 1964) יהיה החישוב האמור לפי שכרו של העובד ערב פיטוריו (להלן – שכר אחרון) ובעד יתרת התקופה – לפי 80 אחוז לפחות מהשכר האחרון.
אישור על קיום הסכם קיבוצי
3. אישור של הממונה הראשי על יחסי עבודה כי הסכם קיבוצי פלוני חל על מעביד ועובד, או על המספר הגדול ביותר של עובדים בענף, יהיה ראיה מכרעת לענין תקנה 2.
חישוב השכר כשאין הסכם קיבוצי
4. השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי פיטורים בענף עבודה שאין בו הסכם קיבוצי, יהיה:
(1) בעד התקופה שלאחר ט”ז בטבת תשכ”ד (1 בינואר 1964) – שכרו האחרון של העובד;
(2) בעד יתרת התקופה – שכר העבודה הממוצע של העובד, בלי תוספת יוקר המחיה, כשהוא מחושב לכל התקופה שבעדה מגיעים הפיצויים, בצירוף תוספת יוקר המחיה על השכר הממוצע האמור בשיעור לפיו חושבה תוספת יוקר המחיה בשכרו האחרון, אך בשום מקרה לא פחות מ-80 אחוז מהשכר האחרון.

חישוב השכר כשאין הסכם קיבוצי – מספר שעות שונה בכל חודש – שכר ממוצע
עובדות: העובדת עבדה מספר שעות שונה לחלוטין בכל חודש. את התמורה קיבלה העובדת בהתאם למספר השעות שעבדה (ס’ 17).

פסק:
(א) חישוב הפיצויים לפי השכר האחרון לא ישקף נכונה את שכרו של העובד במהלך תקופת העבודה. במקרה כזה יהיה זה נכון לחשב את הפיצויים לפי שכרו הממוצע של העובד (ס’ 19).
(ב) במקרה, כמובא בעובדות לעיל, הדרך ההגיונית והצודקת, התואמת ביותר את רוח התקנות, הינה לחשב את השכר לצורך חישוב הפיצויים, לפי השכר הממוצע של העובדת בשנים עשר החודשים שקדמו לפטורים (ס’ 20).
דב”ע נז/3-57, סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) בע”מ נגד שולמית פרץ – ניתן ביום 26.1.97.

שכר אחרון – שכר שהיה משתלם ערב הפיטורים
עובדות: העובדת הפסיקה את עבודתה מחמת מחלה. משביקשה לחזור לעבודתה, פוטרה. את פיצויי הפיטורים ביקשה העובדת לחשב לפי “שכר אחרון”, כולל תוספת יוקר שהיה משתלם לה לו המשיכה לעבוד עד פיטוריה.

פסק:
(א) אם בתקופה האחרונה ממש היתה העבודה חלקית, או שונה, או אם הותלתה העבודה עצמה (ועימה – השכר) בשל סיבה כגון שירות מילואים, חופשת לידה או חופשת מחלה, בכל אותם המקרים יהיה השכר האחרון – זה שהיה משתלם לעובד ערב פיטוריו (195).
(ב) האמור לגבי כלל רכיבי השכר, כוחו יפה ממילא – ואולי ביתר שאת – לגבי רכיב ששמו תוספת יוקר (195).
דב”ע לו/3-84, רוזה ולקו נגד מעבדת ד”ר צ. רפפורט בע”מ, פד”ע ח 192.

תשלום תוספת יוקר

5. (א) על אף האמור בתקנות 2 ו-4, היתה הזכות לפיצויי פיטורים מותנית, על פי הוראה שבחיקוק, במילוי תנאי מצד העובד לאחר יום הפסקת יחסי עובד ומעביד או במילוי תנאי במשך תקופה מסויימת שלאחר אותו יום, יכלול השכר האחרון את תוספת היוקר שהיתה חלה לגבי העובד ביום מילוי התנאי האמור או ביום תום התקופה האמורה, לפי הענין, אילו המשיך לעבוד.
(ב) נדחה מועד תשלום פיצויי הפיטורים מכוח הוראה של חיקוק, למועד שלאחר הפסקת יחסי עובד ומעביד, יכלול השכר האחרון את תוספת היוקר שהיתה חלה לגבי העובד, במועד תשלום פיצויי הפיטורים שנקבע באותו חיקוק, אילו המשיך לעבוד.

חישוב פיצויים בחופשה ללא תשלום

5א. לענין חישוב פיצויי פיטורים לעובד שהיה בחופשה ללא תשלום יהיה השכר האחרון-
(1) בחופשה ללא תשלום מכוח הוראה של דין – השכר שהיה משתלם לו ערב פיטוריו אילו עבד אצל אותו מעביד;
(2) בכל מקרה אחר – השכר שהשתלם לו ערב יציאתו לחופשה ללא תשלום בצירוף תוספת יוקר המחיה על השכר האמור בשיעור שהיה מתווסף לשכרו האמור אילו עבד אצל אותו מעביד ערב פיטוריו.

שינוי בשכר אחרון

6. חל בשכרו של העובד שינוי זמני, יחושב השכר האחרון לפי שכר העובד כאילו לא חל שינוי כאמור.

עבודה חלקית

7. עבר עובד מעבודה מלאה לעבודה חלקית או מעבודה חלקית לעבודה מלאה, יחושב שכרו האחרון לגבי כל אחת מתקופות העבודה לפי שכרו ערב פיטוריו באופן יחסי למידת החלקיות של עבודתו.

צמצום והרחבת היקף העבודה
פסק:
תקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים נותנת תשובה לשאלה, כיצד יש לקבוע את הבסיס לחישוב פיצויי הפיטורים עבור פרקי זמן בהם היקף העבודה צומצם והורחב חליפות (191).
דב”ע לד/3-71; לד/3-72, דליה שטינברג נגד מוסדות לטיפול בעולים נחשלים, פד”ע ו 186.

עבודה מלאה – עבודה חלקית – הקשר מפעלי
פסק:
למונחים “עבודה” – “מלאה” או “חלקית” משמעות רק בהקשר מפעלי – בהקשר של “מפעל” או מקום עבודה (201).
דב”ע מא/3-152, התזמורת הקאמרית הישראלית נגד זוסיה רודן, פד”ע יג 198.

עבודה חלקית משתנה – קביעת החלקיות – עבודה בשבת וחג
עובדות: העובד עבד, דרך קבע, במשמרת לילה שהחלה בשעה 19:00 בערב והסתיימה בשעה 7:00 בבוקר. העובד פוטר מעבודתו. לעיתים הועבד העובד בשבתות ובחגים. המעבידה שילמה לקרן פיצויים עפ”י שכר העבודה שהשתלם לעובד עבור 8 שעות בימי חול, מבלי להביא בחישובים את שכרו עבור שעות נוספות ועבור עבודה בשבתות ובחגים. העובד הגיש תביעה, בין השאר, לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים. בית הדין האזורי דחה את ההתביעה להפרשי פיצויי פיטורים. העובד ערער לבית הדין הארצי וערעורו נתקבל.

פסק:
(א) למקרה בו חלות חליפות ותמורות בחלקיות המשרה, מדי שבוע בשבוע, חלקיות המשרה נקבעת על פי היחס בין ימי עבודה וימי אי עבודה – לאורך כל תקופת העבודה (174).
(ב) כל עוד הועבד העובד פחות ממשרה מלאה אחת, פחות משישה ימי חול בשבוע, יש לכלול את ימי השבת והחג לצורך חישוב חלקיות המשרה ומניין הימים המזכים בפיצויי פיטורים (174).
דב”ע מז/3-60, גדעון ליפשיץ נגד בית מרגוע מעלה החמישה, פד”ע יט 169.

הפחתת שכר

8. חלה הפחתה בשכרו של עובד אשר כתוצאה ממנה קטן שכרו האחרון יראו כשכר אחרון לגבי התקופה שלפני ההפחתה את שכרו של העובד ערב ההפחתה.
חישוב פיצויי פיטורים – אי ישימות תקנות 6, 7 ו-8 – שינוי בהעסקה

עובדות: העובדת הועסקה ע”י המעבידה תחילה במשרה מלאה ולאחר מכן שולם לה שכרה על בסיס של שעה. העובדת התפטרה מעבודתה בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים. המעבידה חישבה את פיצויי הפיטורים בנפרד לכל אחת מתקופות העבודה. העובדת הגישה תביעה לתשלום פיצויי פיטורים על פי משכורתה האחרונה. בית הדין האזורי פסק לטובת העובדת. בית הדין הארצי קבל את ערעור המעבידה.

פסק:
(א) בדרך העסקתה של העובדת חל שינוי משמעותי ואין מדובר ב”שינוי זמני” בשכרה, שבו דנה תקנה 6. אין מדובר במעבר מעבודה מלאה לעבודה חלקית, כאמור בתקנה 7. אף אין מדובר בהפחתת שכר – נושאה של תקנה 8 (140).
(ב) הדרך הנכונה לחישוב פיצויי הפיטורים, במקרה שבו צורת ההעסקה השתנתה באופן יסודי, היא חישוב של פיצויי הפיטורים בגין כל אחת מתקופות ההעסקה (142).
(ג) נקבע, כי בעד תקופת ההעסקה הראשונה יחושבו פיצויי הפיטורים על פי המשכורת האחרונה כפי שהיתה בסיום התקופה הראשונה (בכפוף לעדכון שבתקנה 5א לתקנות). בעד התקופה השניה יחושבו פיצויי הפיטורים על פי שכרה האחרון, תקופה בה עבדה על בסיס של שעות (142).
דב”ע תשן/3-107, מנפאואר (ישראל) בע”מ נגד צפריר גוטרמן, פד”ע כב 138.

שכר קבלני

9. היה שכר עבודתו של עובד כולו או מקצתו משתלם בעד ביצוע עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמות התוצרת, יראו כשכרו האחרון ביחס לשכר כאמור את השכר הממוצע של שנים עשר החדשים שקדמו לפיטורים.

שכר קבלני – חלק מפדיון – שכר יסוד – כל השכר
פסק:
(א) תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים יוצאת מנקודת הנחה, כי אפשר ששכרו של עובד, או חלקו, ישולם בעד עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמות התוצרת. במקרים מעין אלה, יראו את השכר האחרון כשכר הממוצע של 12 החודשים שקדמו לפיטורים (ס’ 12(ד)).
(ב) אין תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים סותרת את תקנה 1(א) לתקנות פיצויי פיטורים, הקובעת את רכיבי השכר שיובאו בחשבון שכר העבודה לצורך חישוב פיצויי פיטורים, שכן תקנה 9 קובעת, כי שכר המשולם בחלק מהפדיון, כמוהו כשכר היסוד, והוא מהווה רכיב רלוונטי לצורך חישוב פיצויי הפיטורים (ס’ 12(ד)).
(ג) אפשר שכל שכרו של עובד ישתלם בדרך הקבועה בתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (ס’ 12(ה)).
דב”ע (עע) 300048/98, עובדיה סימן נגד הסתור בע”מ – ניתן ביום 23.6.02.

שכר קבלני – פרמיה – השם שניתן – קובעת המהות
עובדות: בחוזה העבודה בין המעבידות לעובד נקבע, כי העובד היה זכאי לפרמיה בשיעור של 50% מהרווחים של מרכז ההדרכה. העובד פוטר מעבודתו. בחישוב פיצויי הפיטורים ששולמו לעובד לא נכללה הפרמיה. תביעת העובד, בין השאר, לתשלום הפרשים, בגין פיצויי פיטורים נדחו ע”י בית הדין האזורי. ערעור העובד לבית הדין הארצי נתקבל.

פסק:
(א) מפסק הדין בדב”ע (עע) 300048/98, עובדיה סימן נגד הסתור בע”מ הנ”ל, עולה כי תוספת המשתלמת בחלק מהפדיון הינה חלק מהשכר הקובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים (ס’ 6(ה)).
(ב) שמה של התוספת המוענקת לעובד אינו מלמד על מהותה (ראה דב”ע מט/3-141, סלים בלבול נגד מפעלי מאיר בע”מ בתקנה 1 – רכיבי שכר – פרמיה מוסכמת – ידיעה שיפוטית), לעיל (ס’ 6(ה)).
(ג) נקבע, כי יש לכלול את הפרמיה בחישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד (ס’ 6(ו)).
דב”ע (עע) 170/03, יוסי עזרא נגד יה”ב פרוייקטים ומחשוב 1991 בע”מ – ניתן ביום 15.11.04.

שכר קבלני – עמלות – בונוס או פרמיה אמיתית – רכיב השכר
פסק:
(א) תקנה 9 לתקנות מכוונת, בין השאר, למצב בו עיקרי שכרו של העובד משולם בעמלות תפוקה אישיות (“כמות התוצרת”) (54).
(ב) הלכה היא שבונוס או פרמיה אמיתית אינם מהווים רכיב שכר שיש להביאו בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורים. במקרה כזה אין כל תחולה לתקנה 9 לתקנות (55).
דב”ע (עע) 300327/98, אטקה בע”מ נגד דוד רטר, פד”ע לט 49 – ניתן ביום 24.4.02.

חלק מהפדיון – עמלות
פסק:
מתקנה 9 עולה, כי עמלות (חלק מהפדיון) נחשבות כשכר המהווה בסיס לחישוב פיצויי פיטורים (ס’ 6).
דב”ע נג/3-85, רגב רוני נגד חברת טלקום (ב.ו.) – ניתן ביום 30.11.93.

שכר קבלני – חלק מהפדיון
עובדות: שכרו של העובד היה -.750 ל”י בחודש ועוד 3% מסכום המכירות שבוצעו על-ידי העובד. העובד חישב את סכום הפיצויים אף על ה-3%.

פסק:
החלטת בית-הדין האיזורי להביא בחשבון גם את התוספת למשכורת (3%) מעוגנת בתקנה 9 (219).
דב”ע לא/3-3, רהיטי ירושלים “רים” בע”מ נגד נסים יוסף, פד”ע ב 215.

חלק מהפדיון – חישוב השכר האחרון
פסק:
אין ללמוד מתקנה 9 על מהות התשלום (לענין רכיבי השכר). תקנה זו באה רק לקבוע כיצד מחשבים את השכר האחרון, כאשר את שכר העבודה משלמים בחלק מהפדיון, וכו’ (ס’ 3).
דב”ע מא/3-36, פביו תיאו לוי נגד אל-על נתיבי אויר לישראל בע”מ – ניתן ביום 21.6.81.

הפסקות שאינן באות במניין

10. לענין קביעת סכום הפיצויים לא יבוא במנין:
(1)שירות צבאי, או שירות צבאי מלא על פי התחייבות לשירות קבע, כאמור בסעיף 1(2) לחוק;
(2) תקופה של שירות חלקי כאמור בסעיף 1(2) לחוק העודפת על 120 יום;
(3) תקופה של חופשה או פגרה שלא בשכר כאמור בסעיף 2(5) לחוק העודפת על 14 יום לשנת עבודה, למעט תקופה כאמור שבעדה זכאית העובדת לדמי לידה בהתאם לתוספת השביעית לחוק הביטוח הלאומי, תשי”ד-1953;
(4) הפסקה מחמת תאונה או מחלה, למעט תקופת הפסקה כאמור שעבורה זכאי העובד לתשלום מכוח היותו עובד, על פי חוק, הסכם קיבוצי, חוזה עבודה או נוהג ושלא תעלה על 30 יום לשנת עבודה, עם זכות צבירה;
(5) הפסקה כאמור בסעיף 2(9) לחוק העודפת על 7 ימים לשנת עבודה.

בן משפחה

11. בן משפחה לענין סעיף 6 לחוק הוא אחד מאלה:
(1) בן זוגו של העובד לרבות הידוע בציבור כבן זוגו;
(2) ילדו של העובד לרבות ילד מאומץ או חורג;
(3) הורה של העובד;
(4) נכדו של העובד, סבו או הורה של בן זוגו הגר עם העובד ועיקר כלכלתו עליו.

התפטרות לרגל העתקת מגורים
12. (א) רואים התפטרותו של עובד כפיטורים לפי פסקה (1) לסעיף 8 לחוק אם המרחק בין מקום מגוריו החדש לבין מקום מגורין הקודם הוא 40 ק”מ לפחות ומקום מגוריו החדש רחוק יותר ממקום עבודתו מאשר מקום מגוריו הקודם. המרחקים לענין תקנת משנה זו יחושבו לפי המרחק שבין ישובים כמובא בפרסומי מרחק דרך של מחלקת המדידות במשרד העבודה.
(ב) רואים התפטרותו של עובד כפיטורים לפי פסקה (2) לסעיף 8 לחוק אם העובד גר לפחות 6 חדשים בישוב חקלאי או בישוב באזור פיתוח שאליו העתיק את מגוריו.
בתקנת משנה זו –
“ישוב חקלאי” – קיבוץ, מושב או ישוב, שמרבית תושביו הם חקלאים;
“ישוב באזור פיתוח” – אחד הישובים: אופקים, אילת, בית-שאן, בית-שמש, דימונה, חצור, ירוחם, כרמיאל, מגדל-העמק, מדרשת שדה בוקר, מצפה-רמון, מעלות-תרשיחה, נתיבות, נצרת-עלית, ערד, צפת, קרית-גת, קרית-מלאכי, קרית-שמונה, שדרות, שלומי, יקנעם-עלית, עכו, טבריה, עפולה, גילון, עצמון, יעד, קורנית, שכניה, מורשת, מנוף, מרכז ספיר, יבניאל, כפר-ורדים, הילה, מתת, אדר, עמקה, תרשים, כמון, מכמונים, ורד הגליל, ארשת, עדי, הררית, פרחי אביב, צורית טל אל, כליל, קציר, מנחמיה, מטולה, מגדל, רמת ישי, ראש פינה, כנרת (המושבה), כפר תבור, יסוד המעלה, מסד, מצפה נטופה, חיספין, אשחר, הר חלוץ, יובלים, מעלה צביה, רקפת, חורפיש, מצפה הושעיה, גבעת אלה, גבעת אבני, אלון הגליל, אבטליון, שורשים.

תנודות בשכר העבודה – שעות עבודה יומיות – השכר הקובע – ממוצע 12 חודשים – שעות נוספות
פסק:
(א) במקרה בו חלות תנודות בשכר העבודה עקב שינויים במכסות שעות העבודה היומיות, יש לקבוע את השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים על בסיס ממוצע השכר בשני-עשר החודשים האחרונים שרדמו לפיטורים (228).
(ב) השכר לצורך חישוב, כאמור כולל גמול עבודה בשעות נוספות (תקנה 1 לעיל) (229).
דב”ע (עע)133/99, אליאס רפיק מרג’ה נגד מתכת סדום תעשיות (1989) בע”מ, פד”ע לח 223.

ישוב חקלאי – חישוב מרבית התושבים
עובדות: העובד התפטר מעבודתו עקב העתקת מגוריו מאור עקיבא לבנימינה ועבר לעבוד במפעל מתחרה בבנימינה.

פסק:
(א) יש לראות כחקלאי גם מי שאינו בעל משק חקלאי, אלא כל מי שעוסק בחקלאות לכל סוגיה (119).
(ב) אם מונים את כלל התושבים, יש ליחס לכל עוסק בחקלאות גם את בני ביתו, נשים וטף (119).
(ג) שיעור דורשי העבודה המופנים לחקלאות, יש בו כדי להעיד על אופי הישוב (119).
דב”ע לא/3-21, פרנסיטקס בע”מ נגד ארנסט לאופר, פד”ע ב 117.

אזור פיתוח – התנחלויות והאחזויות – קשר סיבתי – מניע – סיבה
פסק:
(א) תקנה 12(ב) אינה באה אלא לקבוע מינימום של זמן, למגורי העובד באיזור פיתוח, כדי שיזכה בפיצויי פיטורים ולא לשלול את הצורך בקשר סיבתי בין ההתפטרות לבין העתקת מקום המגורים (דב”ע לו/3-104, יהודה סדן נגד יפעת קבוצת פועלים להתישבות חקלאית שיתופית בע”מ – לא פורסם) (293).
(ב) לענין תקנה 12(ד) אין זה די שהעובד יעתיק את מקום מגוריו להאחזות או להתנחלות, אפילו מתקרב הוא על ידי כך למקום עבודתו, כדי לזכות בפיצויי פיטורים (295).
דב”ע מח/3-159, חיים שלום נגד מירון סובל שור ושות’, פד”ע כ 290.
ראה גם: הלכות בסעיף 8 לחוק, לעיל.

(ג) רואים התפטרותו של עובד לפי פסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים אם העתיק מקום מגוריו עקב העברה בתפקיד של בן זוגו המשרת בשירות צבאי על פי התחייבות לשירות קבע, והמרחק בין מקום מגוריו החדש לבין מקום מגוריו הקודם הוא 40 ק”מ לפחות ומקום מגוריו החדש רחוק יותר ממקום עבודתו מאשר מקום מגוריו הקודם; המרחקים לענין תקנת משנה זו יחושבו כאמור בתקנת משנה (א).
(ד) רואים התפטרות של עובד כפיטורים לענין פסקה (3) לסעיף 8 לחוק, אם העובד העתיק את מקום מגוריו למקום התנחלות או היאחזות שאישרו לענין שר הבטחון ושר החקלאות וגר באותו מקום לפחות ששה חדשים רצופים.

ההתנחלויות וההיאחזויות שאושרו:

1. קרית-ארבע, 2. מבוא לבנה (אבו רודס), 3. אופירה (שארם א-שיך), 4. נעמה (מרסה אל עט), 5. נוי-בה (נועיבה) (פורסם בי”פ, תשל”א, עמ’ 2214).
1. אלון שבות, 2. ארגמן, 3. דקלה, 4. כפר עציון, 5. כפר משה שרת (שניר), 6. מרום הגולן (פורסם בי”פ תשל”ז, עמ’ 315).
מרכז כפרי בני יהודה (רמת הגולן) (פורסם בי”פ תשל”ה, עמ’ 691).
ימית (פורסם בי”פ תשל”ז, עמ’ 2106).
פארים (מסחה) (פורסם בי”פ תשל”ז, עמ’ 2256).
1. מישור אדומים 2. מעלה אפרים 3. אילון מורה 4. קצרין 5. עפרה (פורסם בי”פ תשל”ח, עמ’ 2291).
שבי שומרון, קרני שומרון, תפוח, חרס אריאל, סנור, תקוע, אלקנה, גבעון, מעלה אדומים, נוה צוף, בית חורון, מצפה יריחו, ארז, כפר רות, שילה, סלעית, קדומים – (אלון מורה) (פורסם בי”פ, תשל”ט, עמ’ 2145).
מעלה שומרון, אלון מורה ומושב אלעזר (פורסם בי”פ התשמ”א, עמ’ 243).
נצר חזני, קטיף, גני טל, מורג, כפר דרום, נצרים (פורסם בי”פ התשמ”א, עמ’ 2162). גדוד, גן אור, אלי סיני, נוה דקלים, מצפה עצמונה (פורסם בי”פ התשמ”ג, עמ’ 2017).
שקד, יקיק (פורסם בי”פ התשמ”ג, עמ’ 2175).
עמנואל (פורסם בי”פ התשמ”ד, עמ’ 1232).
נוקדים (אל דוד) (פורסם בי”פ התשמ”ד, עמ’ 1736).
אגוז (תל חיים), אדם, אדורה, אלמוג, אלפי מנשה, אפרת-מ”מ, ארגמן, בית אריה, בית אבא, בקעות, ברכה, גבעת זאב, גיתית, גלגל, גנים, דולב, דותן, דניאל, הר גילה, ורד יריחו, חומש, חדשה, חיננית, חמרה, חרמש, יועזר, ייטיב, יפית, יקין, יתיק, כדים (בונה), כוכב השחר, כפר אדומים, כרמל, מבוא חורון, מגדל עוז, מחולה, מכורה, מכמש, מעון מעלה, לבונה, מעלה עמוס, מצודת יהודה, (לוציפר), מצפה שלום, משואה, מתיתיהו, נילי, ניסנית, נירן, נעמה, נצרים, נתיב הגדוד, סוסיא, עומרים, עטרת, עינב, עלמון (ענתות), עתניאל, פסגות, פצאל, קליה, קרית נטפים, ראש צורים, רועי ריחן, רימונים, רפיח-ים, שדמות מחולה (שלח), שלומציון, תומר, תלם, שערי תקוה (פורסם בי”פ התשמ”ה, עמ’ 100), עלי (פורסם בי”פ התשנ”ז, עמ’ 906).

(ה) רואים התפטרותו של עובד לפי פסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים אם העתיק מקום מגוריו עקב העברה בתפקיד של בן זוגו המשרת במשטרת ישראל או בשירות בתי הסוהר, והמרחק בין מקום מגוריו החדש לבין מקום מגוריו הקודם הוא לפחות 40 ק”מ ומקום מגוריו רחוק יותר ממקום עבודתו מאשר מקום מגוריו הקודם; המרחקים לענין תקנת משנה זו יחושבו כאמור בתקנת משנה (א).
(ו) רואים התפטרותו של עובד לפי פסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים אם העתיק מקום מגוריו עקב הצטרפותו לבן זוגו היוצא לתקופה העולה על ששה חדשים לחוץ לארץ בשליחות המדינה, ההסתדרות הציונית העולמית – הסוכנות היהודית לארץ ישראל, קרן קיימת לשיראל או קרן היסוד – המגבית המאוחדת לישראל והמעביד סירב לאשר לעובד חופשה שלא בשכר לתקופת השליחות כאמור.
(ז) רואים התפטרותו של עובד לפי פסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים הא התפטר מעבודתו עקב גירושיו והעתיק מקום מגוריו לישוב בישראל המרוחק 40 ק”מ לפחות ממקום מגוריו הקודם ובלבד שגר בישוב כאמור ששה חדשים לפחות; המרחקים לענין תקנת משנה זו יחושבו כאמור בתקנת משנה (א).
(ח) רואים התפטרות של עובד לפי פסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים, אם התפטר מעבודתו והעתיק מקום מגוריו עקב הצטרפותו לבן זוג העובד בשירות המדינה או גוף ציבורי אחר שאישרה לענין זה הממשלה ואשר היחידה שבה מועסק בן הזוג מועברת לירושלים על פי החלטת הממשלה והמרחק בין מקום מגוריו הקודם ובין ירושלים הוא 40 ק”מ לפחות.
ראה גם: פרק: חוק פיצויי פיטורים, סעיף 11(א) – דב”ע נו/3-33, סוזן פורן נגד חברת החשמל לישראל, לעיל.
(ט) רואים התפטרותו של עובד לפי פסקה (3) לסעיף 8 לחוק כפיטורים, אם התפטר מעבודתו והעתיק מקום מגוריו עקב הצטרפותו לבן זוגו העובר למקום עבודה אחר ולמקום מגורים אחר בישראל הנמצאים לפחות ארבעים קילומטרים ממקום מגוריו הקודם, ובלבד שמקום מגוריו החדש של העובד רחוק יותר ממקום עבודתו ממקום מגוריו הקודם ושהעובד גר שישה חודשים לפחות במקום מגוריו החדש.

השם