יחסי עובד ומעביד – מבחנים לקיומם או העדרם

Reading about the labor laws in Israel can at times be tiring. Playing a casino game is a sure way to relax.

ט. מקרים בהם נפסק כי נתקיימו יחסי עובד ומעביד

(1) העובדת הועסקה כעשר שנים, על-ידי המעביד, כעובדת שירותים בשכר חודשי. המעביד שילם בגין העובדת דמי ביטוח לאומי, תמורת חופשה ודמי מחלה. ארגון העובדים תבע, כי העובדת תוכר כ”עובדת”דב”ע לא/4-1, בנק אוצר החייל בע”מ נגד מרכז הסתדרות הפקידים, פד”ע ב 260.(1).

(2) העובד הועסק כגובה מיסים. שכרו נקבע באחוזים מסכומי המס שגבה, והיה משתלם לו אחת לחודש. את ההנחיות והמסמכים, הצריכים לעבודתו, קיבל העובד מאת המעבידה. כן היה משתתף בישיבות מחלקת הגביה. העובד קיבל הנחה בשכר לימוד, והיה משתתף בבחירות למוסדות עובדי העיריה. במכתב המעבידה, אל העובד, בעקבותיו החל והמשיך לעבוד, נאמר: “אתה לא תיחשב כעובד העיריה, ולא תיהנה מהזכויות הניתנות לפקידי העיריה”דב”ע לא/3-27, עירית נתניה נגד דוד בירגר, פד”ע ג 177.(2).
ראה גם: מקרה (4) להלן.

(3) העובד הועסק, ע”י המעביד, כחוקר במשרד לחקירות לתביעות ביטוח ונזיקין שבבעלות המעביד. עבודת העובד נעשתה לפי תיקי חקירה והוא יכול היה להחליט אם לקבל על עצמו יותר או פחות תיקים לפי צרכיו שלו. לעובד היה תא על שמו במשרד וכן שולחן ששימש אותו, וחוקרים אחרים, לכתיבת דוחות. פרט להוצאות רכב וכלכלה, שהיו על חשבון העובד, שאר ההוצאות והמכשירים, כולל צילומי וידאו, היו על חשבון המעביד. העובד היה רשום במס הכנסה, ביטוח לאומי ומע”מ כ”עצמאי”. שכרו של העובד שולם לו בשיעור של 35% מהסכומים אותם גבה המעביד בגין עבודות אותן בצע העובד. בגין תשלומים אלה המציא העובד למעביד חשבונית מס. כל החוקרים בשירותו של המעביד מועסקים על בסיס דומה לזה של העובדדב”ע נב/3-266, גדעון אנגל נגד שמואל מור, (לא פורסם – ערעור על פסה”ד בתב”ע (ת”א) מח/3-2131).(3).
.
(4) העובד הועסק בנקיון חדרי מדרגות. שעה שהיה חולה עשו את העבודה אשתו וילדיו. על אחת הקבלות, שהעובד חתם עליהן, צויינה מהות התשלום כ”יתרת דמי קבלנות לנקיון”דב”ע לא/2-6, יוסף עטיה נגד דירות עם, פד”ע ג 220.(4).

(5) העובד, רואה חשבון, הועסק על-ידי הנתבעת כמנהל חשבונות במשכורת חודשית. את עבודתו ביצע העובד במסגרת של שעות קבועות, והיה חותם בתור מנהל החשבונות של המעבידה. לעובד היה משרד רואי חשבון בשותפות עם רואה חשבון אחר. את משכורתו היה העובד מכניס לקופת השותפות. ההתקשרות היתה עם העובד אישית. מידי פעם היה העובד נעזר בפקידת השותפות בעבודתו אצל המעבידה. לבקשת העובד לא נוכו משכרו תשלומים למס הכנסה ולביטוח לאומידב”ע לב/3-1, גלוב שירותי נסיעות נגד אליהו לוי, פד”ע ג 246. ראה גם: דב”ע (עע) 414/05, שלמה בן חיים נגד כדור פיתוח עירוני בע”מ – ניתן ביום 9.1.07; דב”ע (עע) 408/03, משה שמאי נגד טראוב תעשיות בע”מ ואח’ – ניתן ביום 30.1.07 (עיד’-34).(5).

(6) העובדת, רואת חשבון במקצועה, ביצעה עבור המעביד, רואה חשבון ובעלים של משרד רואי חשבון, עבודות חשבוניות של עריכת דוחות חשבונאיים ובקורת ספרים עבור לקוחות. העובדת השתמשה בשרותי המשרד של המעביד ולעיתים נפגשה עם לקוחות במשרדי המעביד. את רוב העבודה בצעה העובדת בביתה וכן במקום עבודתה כשכירה. שכרה של העובדת שולם לה לפי שעות עבודה. העובדת היתה רשומה כעוסקת מורשה במס הכנסה ובביטוח לאומי. לעובדת לא היה “עסק משלה”. העובדת ביצעה את העבודה עבור המעביד בעצמה מבלי להעזר באיש. לעובדת לא היו “לקוחות” משלהדב”ע נב/3-158, רות יאיר נגד אהרון גליברמן, פד”ע כה 31.(6).

(7) העובדת בעלת משרד להנהלת חשבונות, דרכו היא מספקת שירותי הנהלת חשבונות לגופים שונים. בין המעבידה, בעלת המפעל, לבין העובדת הוסכם, כי העובדת תעבוד עבור המעבידה בהיקף של 100 שעות, מדי חודש, 3 ימים בשבוע, לפחות, בריכוז העבודה ביחידת החשבונות כולל ביצוע התאמות, דוחות, השתתפות בישיבות וכד’. ההתקשרות בין העובדת לבין המעבידה היתה עם העובדת ולא עם משרדה. שכר העבודה שולם לעובדת על בסיס של שעות וכן הוצאות נסיעה. כל התשלומים שולמו לעובדת כנגד הנפקת חשבוניות מס שהוצאו ע”י משרדה של העובדת. העובדת עשתה את עבודתה במפעל והשתמשה בשירותים המשרדיים של המפעל. העובדת עבדה באופן אישי ולא שלחה עובד במקומהדב”ע נב/3-107, גל חפצי-בה בע”מ נגד קלרה בלום, (לא פורסם – ערעור על פסה”ד בתב”ע (נצ’) מט/3-483).(7).

(8) העובד, רואה חשבון, עבד כשכיר במשרד רואי חשבון המנוהל בידי המעביד. כשנה לאחר תחילת עבודתו של העובד חתמו הצדדים על הסכם, לפיו יחשב העובד כקבלן משנה עצמאי הדואג בעצמו לתשלומי מס הכנסה וביטוח לאומי. לא היה הבדל מהותי בין עבודתו של העובד לפני חתימת ההסכם הנ”ל לבין עבודתו לאחר חתימת ההסכם. העובד היה חייב לעבוד במשרד המעביד 4 ימים בשבוע. במשך כל תקופת הקשר, בין העובד למעביד, עסק העובד באותה עבודה של ראיית חשבון בתיקי לקוחות המעביד. לשם כך ניתן לו שולחן ומכונת חישוב בחדר אחד עם עוד עובדים במשרד המעביד. הוא היה רשאי להשתמש בטלפונים של המשרד, ניר ועפרונות סופקו לו ועבודותיו הודפסו על-ידי המעביד. העיקר בהתקשרות, בין העובד והמעביד, היה האדם בעוד שההשקעות בעסק, מלבד ההשקעות בהשכלה וברכישת הרשיון, היה טפל. העובד עבד על תיקי המעביד גם בביתו. במשך תקופת עבודת העובד אצל המעביד היו לעובד לקוחות פרטיים להם נתן שירות בביתו או במשרד שבבעלותו. לקראת תום תקופת הקשר, בין העובד למעביד, העסיק העובד מנהלת חשבונות שביצעה עבורו את עבודת הנהלת החשבונות עבור לקוחותיו הפרטייםדב”ע נב/3-170, דרור תמרי נגד מרדכי פרידמן, פד”ע כה 128.(8).

(9) העובד הועסק כנהג מוניתו של המעביד, שפעלה במסגרת תחנת מוניות מאוגדת כקואופרטיב, והמעביד היה חבר בקואופרטיב. שכרו של העובד היה 30% מהפדיון, והוצאות המונית היו על המעביד. העובד שילם בעצמו את תשלומיו למס הכנסה, ואילו התשלומים לביטוח הלאומי נעשו בידי הקואופרטיבדב”ע לא/3-24, אברהם שויקי נגד חנוכה כהן, פד”ע ג 281.(9).

(10) העובדת הועסקה באיטליז בו נמכרו עופות נקיים מנוצות, במריטת נוצות. את שכרה קיבלה לפי כמות העופות שמרטהדב”ע לא/3-25, דינה סלם נגד שלמה הולצמן, פד”ע ג 326.(10).

(11) העובדת לימדה אנגלית בקורסים שמקיים צה”ל. הפעולה הארגונית והמינהלית (שירותים, חלוקת תלמידים לקבוצות ומספרם בכל קבוצה, קביעת לוח זמנים, שיקול דעת בעניין חומר ההוראה וספרי הלימוד) היתה בידי צה”ל. כמו-כן לימדה העובדת בשיעורים פרטיים, בביתה, תלמידים שנקבעו בידי צה”ל. בהסכם שנחתם בין העובדת למעביד נאמר, כי “המלמד לא ייחשב כעובד המשרד… ועל-ידי זה לא נוצרים בין המורה לבין המשרד יחסים של עובד ומעבידדב”ע לב/2-12, מדינת ישראל נגד מרג’ורי אקר, פד”ע ד 203.(11).

הערה: קביעת בית הדין, כי נתקיימו יחסי עובד ומעביד, לא התייחסה לעבודתה של העובדת במתן שיעורים פרטיים בביתה.

(12) העובד, עורך דין במקצועו ובעל משרד עצמאי, שימש יועץ משפטי של המעבידה. תוך התקופה בה שימש העובד יועץ משפטי עסק העובד בנושאים שהיו קשורים אמנם בחלקם גם בייעוץ משפטי, אך חרגו מתחום היעוץ המשפטידב”ע מד/3-45, המועצה המקומית בית שמש נגד עו”ד אמנון אבלס, (לא פורסם – ערעור על החלטה בתב”ע (ים) שמ/3-352).(12).

הערה: קביעת בית הדין, כי נתקיימו יחסי עובד ומעביד, התייחסה רק לעבודתו של העובד בנושאים שחרגו מתחום היעוץ המשפטי.

(13) המעבידה, עיסוקה בניהול רכוש, לרבות ניקוי החדרים של הבתים אשר בניהולה. העובד הועסק על-ידי המעבידה כחצרן בשישה בתים. עבודתו של העובד נפסקה באחד הבתים, והוא תבע פיצויי פיטורים. העובד שמש כחצרן גם בבתים שלא בהנהלת המעבידה. את העבודה ביצע התובע בעצמו בכלים וחומרים של המעבידה, פרט למגרפה משלו. את תשלומיו למס הכנסה שילם העובד כ”עצמאי”דב”ע לג/3-64, פירר הנהלת רכוש בע”מ נגד אברהם שטסלר, פד”ע ה 108. (13).

(14) העובד הועסק ע”י קופ”ח. שכרו – שמומן ע”י קופ”ח – שולם לו ע”י המשקם וההסכם היה כי העובד יועסק על אחריות המשקם, וכי לא יהיו בין קופ”ח לבין העובד יחסי עובד ומעביד. נקבע, כי בין העובד לקופ”ח נתקיימו יחסי עובד ומעבידדב”ע לז/3-34, משה קסטורינו נגד מרכז קופ”ח של ההסתדרות הכללית, (לא פורסם).(14).

(15) העובד נתקבל לעבודה ע”י “אגד”, הועסק ע”י “אגד” ופוטר מעבודתו בידי “אגד”. שכרו של העובד ותנאיו הסוציאליים שולמו בידי “עזרה”, שהיא אגודה שיתופית לשירותי נקיון בע”מ, ש”אגד” היא אחת מלקוחותיה. נקבע, כי בין העובד לבין “אגד” נתקיימו יחסי עובד ומעבידדב”ע מה/3-25, משה קיפניס נגד “אגד” אגודה שיתופית לתחבורה ו”עזרה” בע”מ, פד”ע יז 14.(15).

(16) העובד נהג אמבולנס שימש, מזמן לזמן, במשך מספר שנים, כנהג אמבולנס. עבודתו היתה כנהג מחליף בשבתות או בחגים, בתורנויות בימי חול, הכל כפי שהמעביד מצא לנכון לדרוש מבחינתו הוא, וכפי שהנהג הסכים. כל הגשת שירותיו של התובע למעביד היתה “לעת מצוא”. לא היתה כל התחייבות להעסיקו במספר מסויים של שבתות וחגים… גם העובד לא היה חייב להופיע בכל שבת או חג ויכול היה להודיע שאינו יכול לבוא בתאריך מסוייםדב”ע לז/3-101, משה טויטו נגד מגן דוד אדום, פד”ע ט 238, בעמ’ 240.(16).

(17) העובדת הועסקה, מטעם בית חולים, בנכה צה”ל במסגרת הטיפול הרפואי שמעניק משרד הבטחון לנכי צה”ל ע”פ סעיף 43 לחוק הנכים תגמולים (ושיקום), תשי”ט-1959. כשפרשה העובדת מעבודתה, בבית החולים, המשיכה לטפל בנכה צה”ל, ע”פ התקשרות ישירה עם משרד הבטחון, ושכרה שולם לה לפי מספר הביקורים שבקרה אצל הנכה. הציוד והתרופות והוראות רפואיות נעשו על חשבון משרד הבטחוןדב”ע לט/2-1, מדינת ישראל נגד חנה קמפניינו, (לא פורסם).(17).

(18) העובד החל להתפלל בבית הכנסת של המעבידה בחודש אפריל 1959. בשבת הראשונה לתפילתו בבית הכנסת, הוצע לו לקרוא בתורה במנין ראשון. לאחר שהעובד עמד במבחן הקריאה היה לבעל קריאה קבוע במנין שעה 6.30 בשבתות ובחגים. העובד פוטר מעבודתו בחודש יוני 1977. בכל תקופת עבודתו קבל העובד מהמעבידה תשלום סדיר שתחילתו 50 ל”י לחודש וסופו 100 ל”י לחודש. משכרו של העובד נעשו ניכויים למס הכנסהדב”ע לט/3-112, שמואל זבורובסקי נגד אגודת בית הכנסת הגדול, פד”ע יא 309, בעמ’ 314, 313. ראה גם: דב”ע לט/2-30, לילי גוטפריד נגד עזבון המנוחה גרטרוד קראוס ז”ל, פד”ע 214; דב”ע שם/3-105, “דן” אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע”מ נגד שמעון בוקורינסקי, פד”ע יב, 220.(18).

(19) העובד עבד כמפיץ מוצרי המעבידה, באזור מוגדר. עבודתו היתה: קבלה וטיפול בהזמנות מוצרי הנתבעת וגביית מחירי המוצרים. את ההזמנות ביצעה המעבידה. לעובד היה “תא” במשרדי המעבידה והוא קבל ממנה שרותי משרד. הטפסים בהם השתמש העובד היו של המעבידה. העובד היה חופשי לקבוע שעות עבודתו אך חייב היה לבוא למשרד המעבידה אחת ליום. העובד השתמש במכוניתו הפרטית לצרכי עבודתו אצל המעבידה והמעבידה היתה משלמת לו סכום מסויים בעד כל ק”מ נסיעה. שכרו של העובד שולם לו באחוז מסויים ממחיר המוצרים שהפיץ. לפי דרישת המעבידה נרשם העובד כ”עוסק מורשה”, לפי חוק מס ערך מוסף, אך המס ששלם העובד הוחזר לו ע”י המעבידה. משכרו של העובד לא ניכתה המעבידה מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי. כאשר שירת העובד במילואים החליפו מפיץ אחר, אצל המעבידה, עמו היה לעובד הסכם למיזוג אזורי ההפצה שלהםדב”ע שם/3-114, יניב רוזנר נגד אלקטרה (ישראל) בע”מ, פד”ע יב 108; בג”צ 123/81, אלקטרה (ישראל) בע”מ נגד בית הדין הארצי לעבודה ואח’, פ”ד לו, חלק ראשון, 423.(19).

(20) העובד, נגר, עבד בהרכבת ארונות של המעבידה בבתי הלקוחות. בעבודתו השתמש העובד במכונית משלו ובכלים משלו, פרט לכלים מיוחדים שהיו של המעבידה. התשלום לעובד היה תמורת ביצוע הרכבה, כולל תיקונים בהרכבה, ותמורת הובלת הארונות. תקופה קצרה העסיק העובד עובד אחר ושילם את שכרו. לעובד לא היה משרד או סדנא משלו. העובד היה רשום במס הכנסה ובביטוח לאומי כ”עצמאי”דב”ע מה/3-44, ברוך כהן נגד רים תעשיות בע”מ, פד”ע טז 416. ראה גם: דב”ע מה/3-82, יצחק הרשליקוביץ ואח’ נגד פזגז חברה לשיווק בע”מ, פד”ע יז 97.(20).

(21) העובד מילא תפקידים של הדרכה דתית וריכוז ענייני דת במושב חלץ. את עבודתו עשה העובד לפי הוראות ופיקוח מנהל המחלקה לישובי עולים במשרד הדתות. שכרו של העובד שולם לו ע”י משרד הדתות, באמצעות המועצה האזורית. העובד מונה למלא את תפקידו ע”י משרד הדתות שהיה מוסמך להפסיק את עבודתו. לא הובאה כל ראייה לקיום יחסים חוזיים כלשהם בין העובד לבין המועצה האזוריתדב”ע מב/2-26, מדינת ישראל נגד שלום סעיד, פד”ע יד 272. ראה גם: דב”ע (עסק) 400012/98, ההסתדרות הכללית החדשה של העובדים בישראל, ואח’ נגד מועצה אזורית מטה יהודה ואח’ – ניתן ביום 7.2.00; דב”ע (עע) 79/99, הרב אברהם חרל”פ נגד מדינת ישראל משרד הדתות ואח’ – ניתן ביום 8.9.05.(21).

(22) פזגז, שעיסוקה בשיווק גז ובהתקנת מכשירי גז, ביצעה את התקנת המכשירים והצנרת, בבית לקוחותיה, באמצעות שרברבי גז המורשים בידי משרד העבודה. השרברבים ביצעו גם עבודות פרטיות שלא במסגרת פזגז וזאת ללא התנגדות פזגז. חלוקת העבודה בית השרברבים נעשתה בידי פזגז בהתאם להזמנות לקוחותיה. השרברבים השתמשו, לצורך ביצוע העבודה, ברכבם הפרטי שנשא שלט של פזגז, במכשירים שלהם ובמקרים מעטים, כאשר נזקקו למכשירים מיוחדים, השאילה להם פזגז את המכשיר הנחוץ. פזגז סיפקה לשרברבים את החומרים הדרושים לביצוע העבודה. שכרם של השרבבים שולם להם, בידי פזגז, בהתאם לכמות העבודה שבוצעה. אחדים מן השרברשים נעזרו, לעיתים רחוקות, באחרים ושכרם של אלה שולם בידי השרברבים. שלושה מבין השרברבים רכשו משרברבים קודמים את הזכיון לעסוק בשרברבות גז עבור פזגז בהסכמת פזגז. שנים מבין השרברבים ביצעו את העבודה במסגרת של “שותפות” אשר הגישה חשבון לפזגזמה/3-82, יצחק הרשליקוביץ ואח’ נגד פזגז חברה לשיווק בע”מ, פד”ע יז 97.(22).

הערה: קביעת בית הדין הארצי לעבודה, כי נתקיימו בין השרברבים לפזגז יחסי עובד ומעביד, לא חלה על השרברבים שביצעו את העבודה במסגרת של שותפות.

(23) בין העובד למעבידה נכרת חוזה לחלוקת דואר אשר תניותיו היו: העסקה כקבלן עצמאי; חלוקת הדואר באיזור מסויים; התשלום (ללא חשבוניות) מחושב על-פי מספר דברי דואר שיחלק; רשות ולעיתים חובה להעביד מחליף; החלפת אזור החלוקה היה טעון הסכמת העובד. בימים בהם נעדר העובד מעבודתו הוא לא העביד מחליף. העובד ביצע את חלוקת הדואר בעצמו באופן אישידב”ע תשן/3-14, שלמה נקש נגד מדינת ישראל, פד”ע כא 180. ראה גם: 6. חריגים – אין יחסי עובד ומעביד – ו. חוק השולל יחסי עובד-מעביד, לעיל.(23).

(24) העובדים הועסקו כשכירים אצל המעבידה. לאחר תקופת עבודה קצרה הוסכם, בין העובדים לבין המעבידה, כי הסטטוס של העובדים ישתנה למעמד של קבלנים עצמאיים. מהות עבודת העובדים, לאחר ההסכמה לשינוי הססטוס, לא השתנתה. השינוי שהיה התבטא בשיטת התיגמול של העובדים והיא התבססה של מספר יחידות ייצור. העובדים עבדו במפעל המעבידה בלבד. הם לא נתנו שירותים לגופים אחרים ולא היה להם “עסק משלהם”דב”ע נב/3-167, צבי מרציאנו נגד איגל תעשיות מיזוג אויר בע”מ, (לא פורסם – ערעור על פסה”ד בתב”ע (ת”א) מח/3-70,71).(24).

(25) העובד חבר במושב ובעלים של יחידת משק, באותו מושב, אותה הוא מעבד ומפעיל עם בני ביתו. נוסף לכך כיהן העובד תקופה מסויימת כגזבר המושב. העובד קיבל תשלום קבוע של הוצאות נסיעה ברכב וכן תשלום הוצאות אשל לאחר דיווח. הופקדו לטובתו כספים בקופת עוצ”ם, המשמשת בדרך כלל כקופת גמל של עובדי ציבור שהם “עובדים” במושבים. העובד כיהן במשרה מלאה, ביצע שורה ארוכה של תפקידים, נזקק לנסיעות מחוץ למושב לצורך ביצוע תפקידו, ולמעשה, נשא על שכמו את העול של ניהול ענייניו הכספיים של המושבדב”ע נד/3-246, משה אהרונוביץ נגד ערוגות מושב עובדים, (לא פורסם – ערעור על פסה”ד בתב”ע (ב”ש) שן/3-622) (עיד’-22).(25).

(26) העובד נבחר לסגן ולממלא-מקום לראש מועצה מקומית, בשכר. בעת עבודתו במועצה שולמו בגינו דמי ביטוח לאומי מלאים לרבות דמי ביטוח אבטלה. כהונתו של העובד נסתיימה טרם זמנה והוא נשאר מחוסר עבודה. העובד ביקש לקבל דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי. המוסד לביטוח לאומי דחה את בקשתו בנימוק, כי בהיותו “נבחר” לא ניתן לראותו כעובדדנג”ץ 4601/95, חי יוסף סרוסי נגד בית הדין הארצי לעבודה והמוסד לביטוח לאומי, פ”ד נב, חלק רביעי, 817, בעמ’ 834 מול האות א’. ראה גם: דב”ע (עבל) 2037/97, מעבידים במאוחד ומעבידים במקביל, לעיל; דב”ע נו/0-345, מרים כהן נגד המוסד לביטוח לאומי, פד”ע לג 66; דב”ע (עב”ל) 20182/97; נז/02-182, המוסד לביטוח לאומי נגד יוסף צבי גרוסקופף, פד”ע לד 97; דב”ע נז/02-257, יוסף אשתמקר נגד המוסד לביטוח לאומי, פד”ע לד 122; דב”ע נז/02-86, (עב”ל) 20086/96, קלמן ברוור נגד המוסד לביטוח לאומי, פד”ע לד 166; דב”ע נז/02-347, נחום סער נגד המוסד לביטוח לאומי פד”ע לד 219 (דמי לידה) (עיד’-25); דב”ע (עבל) 20383/97, אסתר חזקיה נגד המוסד לביטוח לאומי – ניתן ביום 22.2.04 (עיד’-34).(26).

הערה: הקביעה בדבר מעמדו של העובד הינה לענין ס’ 158 לחוק ביטוח לאומי – ביטוח אבטלה.

(27) העובד ואשתו הם בעלים של חברה שבבעלותה 50% ממניות המעבידה. העובד שימש תקופה מסויימת כיו”ר הדירקטוריון של המעבידה ובכל תקופת עבודתו במעבידה שימש העובד כמנכ”ל. לעובד שולם שכר ממנו נוכה מס הכנסה ושולמו דמי ביטוח לאומי. בהסכם ההקמה של המעבידה נקבע “כי מנכ”ל החברה יעבוד בחברה במישרה מלאה ועיקר זמנו יוקדש לקידום עניני החברה”דב”ע (ע”ע) 200003/98, עובד צפניה נגד סאל-נט מערכות צריכה וסידקית בע”מ (לא פורסם – ניתן ביום 18.5.00).(27).