חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי”א-1951

פירושים

1. בחוק זה –
“שעות עבודה” פירושו – הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה, לרבות הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואויר, חוץ מהפסקות על פי סעיף 20;
“שעות נוספות” פירושו – שעות העבודה העודפות –
(א) על התחום שנקבע ליום העבודה בסעיף 2, או על יום עבודה שייקבע על פי סעיף 4, או
(ב) על התחום שנקבע לשבוע עבודה בסעיף 3, או על שבוע עבודה שייקבע על פי סעיף 4;
“עבודת לילה” פירושו – עבודה ששתי שעות ממנה, לפחות, הן בתחום השעות שבין 22 ובין 06:00;
“מפקח עבודה” פירושו – מפקח כמשמעותו בפקודת מחלקת העבודה, 1943;
“מפקח עבודה” אזורי” פירושו – מפקח עבודה שנתמנה על יד שר העבודה והרווחה להיות מפקח עבודה אזורי.
משרד העבודה בוטל. סמכויות שר העבודה הנתונות לו על פי חוק וכל החובות המוטלות עליו על פי חוק הועברו לשר העבודה והרווחה.
פורסם: י”פ תשל”ח, עמ’ 314.

חוק שעות עבודה ומנוחה – פירוש – ביטוי למדיניות – הגדרת שעות הפנאי – פיצוי על שעות עבודה נוספות – תנאי עבודה מקסימליים
פסק:
(א) את חוק שעות עבודה ומנוחה יש לפרש כחוק אשר נותן ביטוי למדיניות חברתית-סוציאלית ראויה. מדיניות זו קובעת מסגרת נורמטיבית של שעות עבודה במשק ומונעת מעובד ומעסיקו להסכים על מסגרת שעות עבודה הפוגעת באיכות החיים של העובד (710).
(ב) החוק מגביל את חופש הפרט לקבוע את שעות עבודתו, אך המטרה בהגבלה זו היא הגנה על העובד מפני פגיעה בצלם האנוש שבו. המטרה הראשונית היא לקדם את איכות החיים ולהגן על כבודו של מי שמבצע עבודה, על ידי כך שתוחמים את יום העבודה, ובכך למעשה מגדירים גם את שעות הפנאי. כך גם נמנע ניצול אפשרי של מעסיקים שלולא החוק המגביל את שעות ההעסקה, היו עלולים להעסיק עובד אחד במקום שני עובדים, תוך דרישה למספר שעות רב ללא צורך לפצות את העובד על שעות העבודה הרבות (710).
(ג) אין מטרתו של החוק להטיל מעמסה על המעסיקים או למנוע תבניות העסקה בלתי שגרתיות. אולם, החוק קובע מהו הפיצוי על שעות העבודה הנוספות מעבר לאלו שנקבעו בחוק (710).
(ד) בשונה מחוקי המגן האחרים של דיני העבודה, הקובעים תנאי עבודה מינימליים, קובע חוק שעות עבודה ומנוחה תנאי עבודה מקסימליים (710).
דב”ע (עע) 300271/98, טפקו – ייצור מערכות בקרת אנרגיה ומתקנים לשמירת איכות הסביבה בע”מ נגד מנחם טל, פד”ע לה 703.

“שעות עבודה” – חובת המצאות במקום העבודה
פסק:
חובת המצאות גרידא במקום העבודה אין פירושה כי שעות ההמצאות תחשבנה, בשל כך בלבד, לשעות עבודה (110).
ע”א 392/62, גרגורי נימץ נגד אחים משולם בע”מ, פ”ד כד, חלק ראשון, 107.
ראה גם: דב”ע מה/3-22, “אגד” אגודה שיתופית לתחבורה נגד לודויג קרץ ויחזקאל ברנד, פד”ע יז 21; ע”א 566/70, פ”ד כה, חלק שני, 662; דב”ע לא 3-2, פד”ע ג 3, בעמ’ 6.

“שעות עבודה” לינה במקום העבודה
פסק:
לינה במקום העבודה, לכשעצמה, אינה נחשבת כ”עבודה” לצורך חוק שעות עבודה ומנוחה (ס’ 6).
דב”ע נב/2-1, עמראן דמורי נגד י. קרסני – חברה קבלנית לבנין בע”מ, – ניתן ביום 15.6.92.

“שעות עבודה” – שעות נוספות – שהות במקום העבודה ללא עבודה – זכויות קוגנטיות – תום לב
פסק:
(א) יש ושהות במקום העבודה ללא עבודה הלכה למעשה תחשב כשעות נוספות. זאת יש להוכיח. שהות מבלי שעובד נדרש לכך או מבלי שהוכיח כי סוג העבודה הוא כזה שהעובד חייב להימצא במקום העבודה בשעות הביניים, אין לראותה כשעות נוספות.
(ב) כאשר עובד אכן נדרש להימצא במקום העבודה גם אם אינו עוסק בפעילות כלשהי, הוא עשוי להיחשב כעובד בשעות אלו. מאידך, לעתים עובד מצוי במקום העבודה מבלי שנדרש לכך והוא תובע לאחר מכן זכויות בגין שעות אלו. במקרה כזה, קיצוני, עקרון תום הלב יגבר גם על זכויות קוגנטיות כגון על אלו הקבועות בחוק שעות עבודה ומנוחה.
דב”ע (עע) 1351/04, מראט זרצקי נגד ש.א.ש שרותי אבטחה ושמירה (תשמ”ו) בע”מ – ניתן ביום 7.4.06.

“שעות עבודה” – חובת המצאות במקום העבודה – הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה – עבודה בפועל
פסק:
(א) חוק שעות עבודה ומנוחה אינו עוסק “בשעות עבודה בפועל” אלא “בשעות העבודה” שפירושם “הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה” (389).
(ב) השעות שבהן עמד העובד לרשות מעבידו, אינן אלא השעות שבהן לא היה העובד חפשי לעשות כרצונו (390).
דב”ע לג/2-4, אברהם רון נגד המועצה המקומית מצפה רמון, פד”ע ד 386.
ראה גם: ע”א 566/70, מחטאוי נגד קו צינור הנפט אילת בע”מ, פד”י כ”ה, חלק שני, 622 בעמ’ 630; דב”ע (עע) 1247/04, איליה דאמשה נגד יהונתן דוידוביץ בס’ 16, 17 לחוק להלן; דב”ע (עע) 1333/04, Baloyo נגד Teresita, יוסף לוגסי ואח’ – ניתן ביום 6.2.06.

“שעות עבודה” – המצאות במקום העבודה – עומד לרשות העבודה – עומד לרשות עצמו
פסק:
יכול שהעובד יימצא במקום העבודה והשעות לא תהיינה שעות עבודה, ויכול שימצא בבית והשעות תהיינה שעות עבודה. הקובע הוא אם העובד עומד “לרשות העבודה” או לרשות עצמו (334).
דב”ע לד/3-4, רוברט יקואל נגד אליהו פלד, פד”ע ה 328.

“שעות עבודה” – חובת המצאות במקום העבודה – “עבודה”
עובדות: שעות עבודתם של העובדים, במעונות חסות לעבריינים, מתחילות בשעות 15:00 ומסתיימות בשעה 8:00 למחרת (343). ככלל אין מוטלים על העובדים בשעות בין 24:00 לבין 6:00 תפקידים כלשהם, למעט טיפולים בארועים חריגים. טיפולים כאלה, כאמור, הינם בודדים ומצביעים על היוצא מן הכלל. בין השעות 22:00 ו-24:00 מטפלים העובדים בפניות חניכים ועושים פעילויות אחרות עמם (437). העובדים עתרו לבית הדין האזורי לסעד הצהרתי, כי הם זכאים לתשלום בגין עבודתם בשעות הלילה בין השעות 22:00 לבין 6:00. בית הדין האזורי קבל את העתירה, בעיקרה. המעבידה ערערה לבין הדין הארצי וערעורה נתקבל.

פסק:
(א) המצאות העובדים במעון בשעות 22:00 עד 6:00 אינה “עבודה” ועבור שעות אלה אין הם זכאים לפיצוי (437).
(ב) נקבע, כי בעד הפעילות בשעות 22:00 עד 24:00 ראויים העובדים לפיצוי (437).
דב”ע תשן/3-84, מדינת ישראל נגד רון ראובן ואח’, פד”ע כב 433.

“שעות עבודה” – חובת המצאות במקום העבודה – העדר צורך של כימות השעות הנוספות
עובדות: העובדת, אזרחית הפיליפינים, עבדה בשירות של קשישה חולת אלצהיימר כמטפלת סיעודית וכאחראית על הכנת ארוחותיה של הקשישה ונקיון הדירה בה התגוררו השתים (ס’ 4). בידי העובדת ובאחריותה הופקד הטיפול בקשישה חסרת הישע. מצבה של הקשישה דרש כוננות מתמדת. “שעות עבודתה” של העובדת השתרעו, למעשה, על פני היממה כולה במהלכן היה עליה להקדיש את זמנה לקשישה ולצרכיה. העובדת לא היתה מורשית לעזוב את הקשישה לנפשה, לצאת מן הבית ולעשות לעצמה בכל עת שחפצה בכך, אלא בימי חופש שנקבעו מראש (ס’ 12). תביעת העובדת מהקשישה כללה, בין השאר, גמול עבודה עבור שתי שעות עבודה נוספות ביום (ס’ 6). בית הדין האזורי דחה את התביעה. ערעור העובדת לבית הדין הארצי נתקבל.

פסק:
(א) בנסיבות אלה אין לחייב את העובדת להוכיח את תביעתה בדרך של כימות השעות הנוספות הנתבעות, אחת לאחת. די בכך שהעובדת הוכיחה את “מתכונת העבודה בכללותה” כדי לקבוע כי הוכחה תביעתה של העובדת לגמול עבודה עבור לפחות שתי שעות עבודה נוספות ביום, אותן תבעה (ס’ 13).
(ב) נקבע כי העובדת זכאית לתשלום סכום כולל של 16,266 ש”ח גמול עבור שתי שעות נוספות ליום עבודה, כמפורט בכתב התביעה (בחישוב של 28.5 חודשי עבודהX 26 ימי עבודה בחודש X 17.56 ש”ח (שכר מינימום לשעה) X 125%) (ס’ 14, 23).
דב”ע (עע) 1511/02, ארמילודה לאחאטו נגד עזבון המנוחה ויקטוריה בן-בנימין ז”ל – ניתן ביום 23.3.05.
ראה גם: דב”ע (עע) 1113/02, יוהנה טודוראנג’אן נגד משה מעין ואח’, בס’ 30 לחוק, להלן.

“שעות עבודה” – עמידה לרשות העבודה – “שעות הביניים” – העדר סיכום – “שעות נוספות” – חובת ההוכחה
עובדות: תפקידו הראשוני של העובד היה לשמש כנהג לפועלים שהגיעו מן השטחים, ולצורך כך אסף אותם מן המחסום בין 5:30 ל-6:00 על מנת שיתייצבו באתר הבניה בשעה 7:00 ובסיום יום העבודה נהג להחזירם למחסום בסביבות השעה 17:30. לא היה סיכום בין העובד למעבידה, כי ב”שעות הביניים” יכול העובד לעשות כרצונו מחוץ לאתר הבניה. המעבידה שילמה לעובד עבור עבודתו שכר משרה מלאה כדי שישב באתר הבניה ב”שעות הביניים”. העובד התפטר מהעבודה במעבידה ותבע מהמעבידה, בין השאר, גמול בעד עבודה של 4 שעות נוספות בכל יום עבודה בסכום כולל של 150,000 ש”ח. בית הדין האזורי דחה את תביעת העובד לגמול בעד עבודה בשעות נוספות. ערעור העובד לבית הדין הארצי נתקבל.

פסק:
(א) משעמד העובד לרשות המעבידה, גם אם המעבידה לא סיפקה לעובד עבודה מלאה, הרי מסגרת שעות עבודתו היא המחייבת והקובעת את זכויותיו לפי חוק שעות עבודה ומנוחה (ס’ 5(ב)).
(ב) משהוכיח העובד, כי מתכונת עבודתו הקבועה היתה בת 12 שעות אין הוא נדרש להוכיח שעה שעה ועל המעבידה לשלם לו עבור אותן ארבע שעות נוספות מדי יום ביומו (ס’ 5(ב)).
(ג) נקבע, כי משגובה הסכום אותו תבע העובד לא נסתר, על המעבידה לשלם לעובד את תמורת השעות הנוספות בגובה של 150,000 ש”ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום סיום העבודה ועד לתשלום בפועל (ס’ 5(ב)).
דב”ע (עע) 1054/04, אבו רמוז פדל נגד ברקת חברה לבנין בע”מ – ניתן ביום 29.5.05.
ראה גם: דב”ע לז/2-1, תופיק חלד מחמוד נגד “דקל מושקט” – שותפות, בס’ 16 להלן;דב”ע (עע) 305/05 אשר מאיר ואח’ נגד החברה להגנת הטבע – ניתן ביום 1.2.07.

“שעות עבודה” – זמן נסיעה לעבודה
פסק:
זמן נסיעתו של עובד לעבודתו אינו בגדר “שעת עבודה” כמשמעותם בחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי”א-1951 (ראה דב”ע לג/2-4 ו-דב”ע לד/3-4 לעיל). “זמן נסיעה” אינו זמן שבו עומד עובד “לרשות העבודה”.
תב”ע (ת”א) לד/3-111, אסטרייכר אנדרי נגד אפריקה ישראל להשקעות בע”מ (לא פורסם).

“שעות עבודה” – זמן נסיעה לעבודה – משימה נוספת
פסק:
התארך זמן נסיעת העובד, לעבודה וממנה, מן הטעם שהיה עליו לאסוף עובדים מבתיהם ולצורך זאת לסטות סטיה של ממש מן הדרך מביתו, לאחר העבודה וחזרה, זכאי העובד לשכר עבודה בעד אותו זמן שהתארך (272).
דב”ע מד/3-143, חיים קיסר נגד דחן בע”מ, פד”ע טז 269.

“שעות נוספות” – גמול שעות נוספות – זכאות
עובדות: העובד הועסק שמונה שנים בבתי הספר השייכים למעביד במשרה שלמה שמכסתה 30 שעות הוראה בשבוע. עם תחילת עבודתו הסכים העובד לתנאי הנהוג אצל מעבידו לעבוד שעתיים בשבוע ב”התנדבות”. העובד עמד בתנאי האמור ולא תבע כל תמורה בעד אותן שעתיים. לאחר הפסקת עבודתו תבע העובד, בין השאר, שכר בעד השעות הנוספות שעבד מעל מכסת שלושים שעות ההוראה.

פסק:
(א) הסכמתו של העובד לעבוד שעתיים בשבוע ב”התנדבות” הנה חלק אינטגרלי של תנאי העבודה אצל המעביד והיא מחייבת את העובד למרות היותה עודפת על מכסת שעות העבודה במסגרת הרגילה, אך בתחום שעות העבודה המותרות עפ”י החוק (292).
ב) תביעת העובד נדחתה.
דב”ע לד/3-24, מרכז החינוך העצמאי נגד יחיאל יצהרי, פד”ע ה 289.

“שעות נוספות” – התחומים בחוק – תחום חוזי – שעות עודפות
פסק:
(א) רק ה”שעות העודפות” על “תחום” יום העבודה, שנקבע בסעיפים 2 ו-4 לחוק שעות עבודה ומנוחה, הן “שעות נוספות” כמשמעותן בחוק (269).
(ב) דין שונה הוא לשעות העודפות על מספר שעות מוסכם מכח יחסים חוזיים בין קיבוציים ובין אינדיבידואליים. אלה תהיינה שעות עודפות על השעות החוזיות אך לא “שעות נוספות” (269).
(ג) חוק שעות עבודה ומנוחה, לענין “שעות נוספות”, אינו חל על שעות עודפות חוזיות (269).
דב”ע מא/3-154, יצחק סימון ואח’ נגד רשות שדות התעופה, פד”ע יג 265.
ראה גם:דב”ע (עע) 300161/98, שמעון תורג’מן נגד במק הפועלים בע”מ פרק: שכר עבודה – 1. זכאות לשכר ב- הסדר קיבוצי – קיצור שעות עבודה, להלן.

“עבודת לילה” – תמורה מיוחדת – משמרות
פסק:
(א) המונח “עבודת לילה”, בחוק, רלבנטי אך ורק לזכויות המוקנות לעובד בעבודת לילה (105).
(ב) חוק שעות עבודה ומנוחה אינו קובע כל תמורה מיוחדת עבור עבודה בלילה. כל אשר קובע אותו חוק, בסעיף 2(ב) שבו, שבעבודת לילה “לא יעלה יום עבודה על שבע שעות עבודה” (106).
(ג) כל הנוגע לשכר עבודה, המשתלם בעד עבודה בלילה או בעד עבודה במשמרות, נשאר בתחום המשא ומתן הקיבוצי או החוזה האינדיבידואלי (106).
דב”ע מח/2-13, עזרא לוי נגד שרותי תעופה בע”מ, פד”ע כ 103.

“עבודת לילה” – גמול שעות נוספות – משמרות
עובדות: העובד הועבד בעבודה במשמרות, שאחת מהן היא “משמרת לילה” בשעות 22:30 עד 6:30 למחרת (ראה הגדרת “עבודת לילה” בס’ 1 לחוק לעיל). בעד עבודה זו שולמה לעובד “תוספת משמרות” באחוז נקוב מהשכר הרגיל. העובד תבע בעד עבודתו, בשעה השמינית ב”משמרת לילה”, תוספת בשיעור של 25% (גמול שעה נוספת ע”פ ס’ 16 לחוק, להלן).

פסק:
(א) “השכר הרגיל” הוא השכר המשתלם בעד כל אחת מהשעות שבתחום “הנורמה” של שעות שקבע המחוקק בס’ 2 לחוק לעיל (428).
(ב) תביעת העובד נתקבלה.
דב”ע לט/3-24, בתי הזיקוק בע”מ נגד זאב למפל, פד”ע י 421.