חוק פיצויי פיטורים, תשכ”ג-1963

התפטרות – אקט חד צדדי
פסק:
התפטרות אינה “חוזה” חדש הדורש קיבול בעקבות הצעה. התפטרות כפיטורים, הינה ביטול חוזה וזה יכול להעשות על ידי אקט חד צדדי של המבטל.
דב”ע מג/3-51, יהודה כהן נגד מדינת ישראל.

התפטרות – סרוב להעביד – סיום סכסוכים בין בעלי שליטה בתאגיד – כוונת העובד
עובדות: בעלי מניות, בחברה משפחתית, מלאו תפקידים בחברה בנוסף להיותם דירקטורים במועצת המנהלים של החברה. המחלוקת בין בני המשפחה נמסרה להכרעה של בורר, בעקבותיה רכש אחד מבני המשפחה את השליטה בחברה משני קרובי משפחתו. כשבאו אותם שני קרובי משפחה לעבודה בחברה, כרגיל, נמנעה מהם הכניסה לעבודה בנימוק כי עם העברת השליטה בחברה, כאמור, התפטרו השנים מכל תפקידיהם בחברה. אחד מקרובי המשפחה (עובד בחברה) הגיש תביעה לבית הדין האזורי נגד החברה, לתשלום פיצויי פיטורים ופדיון חופשה. בית הדין האזורי דחה את התביעה בנימוק, כי כאשר בני המשפחה כרתו ביניהם את ההסכמים, כולל הבוררות, היה אומד דעתם לסיים את כל חילוקי הדעות ביניהם. ערעור העובד נדחה ע”י בית הדין הארצי.

פסק:
(א) לאור מערכת היחסים בין בני המשפחה ברור שהם לא יכלו לעבוד בצוותא וזו גם לא היתה כוונתם כאשר הם הסכימו להיפרד בתנאים שיקבעו על ידי הבורר. הטענה שיחסי העבודה לא הסתיימו אינה טענה שבתום לב (ס’ 5).
(ב) הסכם הבוררות בא לסיים את כל הסכסוכים בין הצדדים. העובד לא התכוון להמשיך לעבוד, הוא ביקש לקבל סכום כסף נוסף בגין זכויות הנובעות מהיותו לא רק בעל מניות ודירקטור, אלא גם עובד של החברה (ס’ 5).
(ג) נקבע, כי ההסכמים בין בני המשפחה באו להסדיר את כל התביעות ההדדיות ביניהם (ס’ 6).
דב”ע (עע) 1092/01, בנימין מגידו נגד ר. מגידו ושות’ מהנדסים בע”מ – ניתן ביום 29.4.02.
הערה: בערעור טען העובד, בין השאר, שאין הויתור על הזכויות הקוגנטיות תופס.

התפטרות – סרוב להעביד – סרוב העובד לדרישות המעביד – הזמנות עבודה שנתיות
עובדות: העובדת הועסקה ע”י המעבידה על פי הזמנות עבודה שנתיות, בתפקיד של “מורה יועץ”. לבקשת המעבידה לימדה העובדת גם בשעות הוראה פרונטליות. בהזמנת העבודה לשנת עבודתה האחרונה של העובדת נקבע במפורש, כי העובדת תעבוד 12 שעות כמורה יועצת ו4- שעות הוראה, זאת בכפוף לדרישות מקצועיות של משרד החינוך. לקראת הזמנתה של העובדת לעבודה בשנה נוספת נדרשה העובדת לטפל בקבלת רשיון הוראה. בתגובה לכך הודיעה העובדת למעבידה, כי היא מבקשת להיות מועסקת כיועצת בלבד. המעבידה הודיעה לעובדת, כי אם העובדת לא תשנה את עמדתה, לענין שעות ההוראה, היא לא תשובץ לעבודה בשנת הלימודים הקרובה. העובדת תבעה בבית הדין האזורי מאת המעבידה, בין השאר, תשלום פיצויי פיטורים. בית הדין האזורי קבע, כי העובדת פוטרה ופסק לה כתביעתה, כולל פיצויי פיטורים. המעבידה ערערה לבית הדין הארצי וערעורה נתקבל.

פסק:
נקבע, כי בנסיבות הענין, יש לראות את העובדת כמי שהתפטרה מעבודתה במעבידה בנסיבות שאינן מזכות אותה בפיצויי פיטורים, או בפיצויים אחרים וכי פסק הדין של בית הדין האזורי מתבטל ועל העובדת להשיב את הכספים שקבלה מהמעבידה, עפ”י פסק הדין של בית הדין האזורי למעבידה, בתוספת ריבית והצמדה (ס’ 14).
דב”ע (עע) 300293/98, אורט רשת לחינוך טכנולוגי מדעי נגד הניה לוי – ניתן ביום 25.4.02.
ראה גם: חוק פיצויי פיטורים – ס’ 9 וההלכות שם, לעיל.

“פיטורים” הגדרה – שינוי “מעמד” – תוצאה
פסק:
(א) “פיטורים” הם מעשה של ניתוק יחסי עובד ומעביד, ביוזמת המעביד, מבלי שהם נמשכים לאחר מכן (455).
(ב) שינוי “מעמד” של עובד במקום עבודתו אינו גורר אחריו, כדבר מובן מאליו, תוצאה של פיטורים בעת שינוי המעמד (455).
דב”ע נה/4-23, בזק החברה הישראלית לתקשורת בע”מ נגד ההסתדרות הכללית מועצת פועלי ירושלים, פד”ע כח 446.

התפטרות – אי עבודה
פסק:
כשעובד איננו מקיים את העיקר שבחובתו החוזית, דהיינו – איננו עובד, בא חוזה העבודה בינו לבין מעבידו לידי גמר וזאת כתוצאה מכך שהעובד למעשה התפטר מעבודתו (דב”ע לח/3-16 פד”ע ז 3, בעמ’ 9) (ס’ 1).
דב”ע לו/3-87, שלמה בן יהושע נגד משה”ב חברה לשיכון ופיתוח בע”מ – ניתן ביום 11.1.76.

פיטורים והתפטרות – כפיית כוונה
פסק:
מעצם היות כל כוונה עניין סובייקטיבי, לא יוכל אדם לכפות כוונה על הזולת. מילים כגון “אם תנהג כך ולא אחרת – אראה בך מתפטר”, והוא הדין בדברים דומים של עובד למעבידו, אין בהם להעיד על הכוונה לנתק יחסי עובד ומעביד (73).
דב”ע ל/3-6, אליהו שמואלי נגד שושנה שרייר, פד”ע א 69.

פיטורים והתפטרות – הכתבת פיטורים – הכתבת התפטרות
פסק:
כשם שעובד אינו יכול ל”הכתיב” למעבידו, כי במידה שינקוט, או ימנע מלנקוט בפעולה זו אחרת, הוא יראה עצמו כמפוטר, כך אין המעביד יכול ל”יצור” מראש, מעשה התפטרות רצוני מצד העובד, במידה שינקוט העובד בפעולה מסויימת (ס’ 5).
דב”ע נז/3-39, אליק בביוב נגד נפתלי גפן – ניתן ביום 2.6.97.

פיטורים והתפטרות – כפיית כוונה – זניחת העבודה – מבחן אובייקטיבי
פסק:
(א) ההתפטרות והפיטורים הם תוצאה של התגבשות של מערכת נסיבות, עובדתית, אשר לה העניק החוק משמעות משפטית מוגדרת (699).
(ב) אין העובד או המעביד יכולים להקנות למעשה או למחדל פלוניים, שלא הוכרו בתור גורמים היכולים להפסיק את קיומם של יחסי העבודה, את המעמד של מעשה פיטורים או של מעשה התפטרות כרצונו של הצד הנשען על טענה זו (699).
(ג) לא הפרשנות של הצד המעונין מכריעה בכגון דא אלא משמעותם הכללית והמקובלת של המעשים או המחדלים לפי התפיסות הנוהגות והמוכרות בדיני העבודה (699).
(ד) יש נסיבות קיצוניות, שבהן רואים גם בעצם ההיעדרות הממושכת כשלעצמה משום התפטרות. הנסיבות המצביעות על כך שיש לראות בהיעדרות כשלעצמה משום התפטרות, היינו רצון שלא להמשיך ולעבוד, יכולות לנבוע: מאורך הזמן של ההיעדרות; מדברים שקדמו להפסקת העבודה; מדברים שארעו במהלך ההפסקה, או מנתונים כיוצא באלה (700).
(ה) כוונת העובד להתפטר מעבודתו יכולה להיות מובעת בכתב, בעל פה, או בהתנהגות וכי ביטוייה הגלויים נבחנים על פי אמת מידה אוביקטייבית (700).
בג”צ 525/84, חטיב ואח’ נגד ביה”ד הארצי לעבודה ואח’, פ”ד מ, חלק ראשון, 673.
ראה גם: דב”ע שם/3-116, שלום סלמה נגד מדינת ישראל פד”ע יב 375, בעמ’ 387 מול האות ה’;דב”ע (עע) 547/06, משה כהן נגד ויליאם אנויה, ס’ 8 – ניתן ביום 8.11.07 (עיד’-34).

פיטורים והתפטרות – ראיית התנהגות
פסק:
אין הצדדים יכולים להעמיד איש את רעהו במצב שאם לא ינהגו בדרך מסויימת, ייראו כמתפטרים או כמפוטרים (302).
דב”ע לב/3-58, רשות השידור נגד מאיר אשל, פד”ע ד 298.
ראה גם: תב”ע לט/3-386, נעים מוחמד טאה נגד מלון רמת אביב, פד”ע יא קעג.

פיטורים והתפטרות – ראיית התנהגות – התפטרות נטל ההוכחה – תשלום פיצויי פיטורים במהלך העבודה – תכלית הזכות לפיצויי פיטורים
עובדות: העובד עבד כמאבטח מטעם המעבידה בסניף דואר. העסקתו של העובד במעבידה הסתיימה עם הוצאת הודעתה של המעבידה אל העובד שכותרתה: “התפטרות מרצון”. וזו לשון ההודעה:
“לאור אי הגעתך למשמרת בכרמלית ביום ו’ 4.3.05 ואי הודעתך לממונים עליך, כי לא תגיע למשמרת, אנו רואים בהתנהגותך זו התפטרות מרצון על כל המשתמע מכך החל מיום 4.3.05”.
בין המעבידה לעובד נכרת חוזה לפיו יכלול שכרו, בעד שעת עבודה, סכום של ש”ח אחד עבור זכותו לכל אחד מאלה: דמי חופשה; דמי נסיעות; דמי הבראה; ימי חג; פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. העובד הגיש בבית הדין האזורי תביעה לתשלום: פיצויי פיטורים; דמי הבראה; דמי נסיעות; דמי חגים; גמול עבודה בשעות נוספות ופיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה. בית הדין האזורי דחה, בין השאר, את תביעת העובד לפיצויי הפיטורים; ההודעה המוקדמת; דמי נסיעות; גמול עבודה בשעות נוספות ודמי חגים (ס’ 2 ו-3). העובד ערער לבית הדין הארצי וערעורו נתקבל, בין השאר, לעניין פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת.פיטורים – התפטרות – המשכת עבודה
פסק:
המשיך העובד לעבוד, אצל המעביד, לאחר שחלף מועד הפסקת העבודה, הנקוב בהודעת הפיטורים או ההתפטרות, אין לראות את ההודעה כתקפה, לצורך ביסוס העילה, לענין פיצויי פיטורים ע”פ חוק פיצויי פיטורים (ס’ 1).
דב”ע מה/3-39, מידן שירותים נגד בן סימון שמחה – ניתן ביום 31.3.85.

התפטרות – הודעה – אי מימוש – חוזה עבודה חדש
עובדות: העובד הודיע, כי הוא מתפטר בתחילת חודש נובמבר 1988. העובד לא מימש את ההתפטרות בתוך השבועיים של ההודעה המוקדמת. המעביד לא עמד על הפסקת עבודת העובד בתום תקופת ההודעה המוקדמת.

פסק:
התוצאה המשפטית של אי מימוש הודעת ההתפטרות של העובד, למועד מסויים, היא שנקשר חוזה עבודה חדש המוסכם על שני הצדדים (ס’ 7).
דב”ע נב/3-83, משה בנישטי נגד מוסך מרץ – ניתן ביום 28.5.92.

פיטורים והתפטרות – ביטוי שלא משתמע לשתי פנים
עובדות: העובדת יצאה לחופשה ארבעה ימים לפני המועד לו הסכים המעביד. המעביד ראה בכך התפטרות.

פסק:
(א) היסוד הן של פיטורים והן של ההתפטרות הוא שהצד הפועל ייתן ביטוי שלא משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד הקיימים בין השניים לידי גמר. הכלל הוא שתמיד יידרש קיום תנאי אחד, והוא ודאות שהצד הפועל אמנם התכוון לסיים את הקשר והודיע על כך לצד השני (24).
(ב) יציאת העובדת לחופשה, כאמור, אין בה ביטוי לרצונה להביא את הקשר למקום העבודה, לידי גמר (24).
דב”ע ל/3-1, זמל הרמן נגד דואיב גילה, פד”ע א 18.

פיטורים והתפטרות – זניחת העבודה – הפרת משמעת
פסק:
העדרות מן העבודה ללא רשות, אף בניגוד לרצונו של המעביד, אינה מגיעה בהכרח כדי זניחת העבודה שמשמעותה התפטרות. יש והעובד אינו מתכוון כלל לנטוש את העבודה, ואף על פי כן נעדר ממנה לזמן מה, למטרה פרטית דחופה, מפאת רוגז או מכל סיבה אחרת, ואף על פי כן לא יהיה מעשהו, לפי טיבו ומהותו, אקט של ניתוק יחסי עבודה, כי אם מעשה של הפרת משמעת.
דב”ע לד/3-5, האגודה לקידום החינוך העל-יסודי נגד צפורה פייגין – ניתן ביום 3.7.74.
ראה גם: דב”ע נה/3-122, טאהה זבון נגד נפתלי מוצ’ניק פד”ע כט 228. דב”ע נו/3-233, נז/9-114, נסים חודרה נגד גלית פרידמן, פד”ע לא 411 (עיד’-24).

פיטורים והתפטרות – הפרת משמעת – הפרת חוזה העבודה
פסק:
(א) יש ועבירת משמעת תהווה, הפרת הסכם העבודה. הפרה זו יכול שתהא מפורשת – כגון אחורים, העדרויות, הפרת הוראות המעביד למיניהן וכיוצ”ב – ויכול שתהא משתמעת ועניינה בהפרת חובת הנאמנות העולה מיחסי העבודה על מיגוון פניה והשלכותיה (18).
(ב) אין רואים את העובד, באותן נסיבות, כמי ששם קץ לחוזה העבודה הווה אומר, כמי שהתפטר (18).
(ג) יכול שהפרת הסכם העבודה תהא שיקול משיקולי בית הדין, בבואו להפחית או לשלול פיצויי פיטורים – אך הכל בכפיפות או ברוח תקנון העבודה. באין הסדר אחר בהסכם קיבוצי, ותמיד מתוך נקודת המוצא, כי בפיטורים עסקינן ולא בהתפטרות (18).
דב”ע נד/3-19, פרחי השרון סדרס חיים בע”מ נגד יוסף גנאם – ניתן ביום 19.12.94.
ראה גם: 5. אישורים ותקנון עבודה – ג. תקנון עבודה, בפרק זה, להלן .

פיטורים והתפטרות – התפטרות – קבלת עבודה אצל מעביד אחר
פסק:
יתכן שבקבלת עבודה אצל מעביד אחר יראו ביטוי לכוונתו של עובד להתפטר מעבודתו הקודמת. בעיקר יגיעו לאותה תוצאה, עת ברור שקבלת העבודה האחרת אינה מתיישבת עם המשך יחסי עובד-מעביד, שהיו קיימים עד התחלת העבודה האחרת (280).
דב”ע לח/2-2, בית החולים הכללי ביקור-חולים נגד מגדלנה הגלברג, פדע ט 276.
ראה גם: דב”ע לב/3-58, רשות השידור נגד מאיר אשל, פד”ע ד 298; דב”ע לה/3-16, זיסו יוזיפוף נגד יעקב חנוני, פד”ע ז 3; דב”ע שם/3-116, שלום סלמה נגד מדינת ישראל, פד”ע יד 375, בעמ’ 388 מול האות א’; דב”ע מד/3-29, מדינת ישראל נגד נביל חטיב ופתר אדין חסן, פד”ע טו 393, בעמ’ 407.

פיטורים והתפטרות – התפטרות – הצגת מועמדות במקום עבודה אחר
פסק:
הצגת מועמדות לעבודה במקום עבודה אחר אינה “התפטרות” ואינה הסכמה לפיטורים. רק אם מקבל העובד עבודה אחרת ומודיע על כך למעביד, או שהוא מתחיל לעבוד במקום עבודה אחר, אף מבלי שהודיע על כך למעבידו, יש לראות בכך אקט של התפטרות (147).
דב”ע מז/3-154, תמר מדמוני נגד המועצה המקומית נתיבות, פד”ע כ 144.

פיטורים והתפטרות – התפטרות – משרה חלקית – שינוי ימי עבודה
פסק:
(א) מקום בו מועסק עובד במשרה חלקית רשאים הצדדים להניח כי באם ימשך הקשר ביניהם – ימשיך המורה ללמד באותו היקף ובאותם ימים (358).
(ב) שינוי הימים על-ידי העובד, מבלי לקבל את הסכמת המעביד מראש, יכול שיראה לכן כהתפטרות (358).
דב”ע מח/3-13, המועצה המקומית ירוחם נגד וולינסקי מריק, פד”ע יט 353.

פיטורים והתפטרות – ביטוי שלא משתמע לשתי פנים – העדרות מהעבודה -הפרת משמעת – נטל ההוכחה
עובדות: העובד נעדר מעבודתו כשלושים וחמישה ימים שלא על דעת המעביד.

פסק:
(א) מפסק הדין, בדב”ע ל/3-1 הנ”ל, אין להסיק שעצם ההיעדרות ללא רשות למעלה מחודש ימים נותנת ביטוי “שלא משתמע לשתי פנים לכוונה להביא יחסי עובד-מעביד לידי גמר”. על כוונה אפשר ללמוד בראש וראשונה ממעשים (ס’ 4).
(ב) העדרות, כאמור, ניתן לראות כהפרת משמעת, על כל העולה מהפרת-משמעת לענין פיטורים ופיצויי פיטורים (ס’ 4).
(ג) כשם שבפיטורים נטל ההוכחה שפלוני פוטר הוא על הטוען לפיטורים, כך נטל ההוכחה על הטוען שפלוני התפטר, הוא על הטוען כך (ס’ 4).
(ד) נקבע, כי לא הוכח אף מעשה של העובד המלמד על כוונה להתפטר; המעביד לא עמד בנטל ההוכחה, כי העובד התפטר מעבודתו. העובד זכה בפיצויי פיטורים (ס’ 5).
דב”ע שם/3-96, מרסל בכר נגד קויימגידסקי יעקב – ניתן ביום 4.1.80.

פיטורים “מושגיים” – חיסול מפעל
פסק:
חיסול מפעל המהווה “מקום עבודה”, הוא אחד המקרים בהם יהיו פיטורים “מושגיים” – CONSTRUCTIVE – זאת גם אם העובד לא פוטר במשמעות הרגילה של הדבר (ס’ 2).
דב”ע לו/3-57, סמי זילכה נגד אליגרא ואח’ – ניתן ביום 1.9.76.

פיטורים – עובד שטחים – סגר – הפסקת עבודה – בחירת המעביד
עובדות: העובד, תושב עזה, עבד אצל המעבידה 8 שנים ברציפות. עקב הטלת סגר על עזה לא הגיע העובד לעבודתו אצל המעבידה. למעבידה אושרו, בידי השלטונות, 4 עובדים. המעבידה העדיפה להעסיק 4 עובדים שהעובד לא היה ביניהם. לעובד לא ניתן רשיון עבודה. העובד הגיש תובענה נגד המעביד לתשלום פיצויי פיטורים. בית הדין האזורי דחה את תביעת העובד. ערעור העובד לבית הדין הארצי נתקבל.

פסק:
(א) התשובה לשאלה האם ניתן לראות בהפסקת עבודתו של העובד הפסקה ביוזמת המעבידה צריכה לבוא מהתנהגותה של המעבידה לאחר הטלת הסגר ולאחר שנוצרה אפשרות להמשיך להעסיק את העובד (259).
(ב) נקבע, כי משלא נבחר העובד להמשיך בעבודתו הרי שהפסקת עבודתו היתה, למעשה, מטעמה של המעבידה ועל כן זכאי הוא לפיצויי פיטורים (260).
דב”ע נז/3-32, יונס מוחמד רוחמי נגד פלקו בע”מ, פד”ע לא 250.

פיטורים – סיום מוסכם – עובד שטחים – סגר – השעייה
פסק:
ביטול היתר עבודה, מטעם השלטונות, עקב סגר אינו יכול להתפרש כסיום מוסכם של יחסי העבודה בין הצדדים, אלא, יכול להתפרש לכל היותר, ככפייה של השעיית חוזה העבודה. השעייה שתעמוד בתוקפה עד להקלת הסגר ולחידוש היתר העבודה (521).
דב”ע (ע”ע) 3-366/97, מוסטפא נאזל ואח’ נגד סטארפלסט תעשיות (1976) בע”מ, פד”ע לה 502.

פיטורים – חופשה ללא תשלום – ללא מועד סיום – חזרה מפיטורים – עובדים תושבי השטחים
עובדות: העובדים, תושבי השומרון, הרבו להעדר מהעבודה בגלל אירועים בטחוניים. עקב ריבוי ההעדרויות הוציאה המעבידה את העובדים לחופשה, ללא תשלום, עד למועד שבו יוכלו העובדים לחזור לעבודה סדירה ללא העדרויות. 10 ימים לאחר מכן הודיעה המעבידה על ביטול החופשה ללא תשלום. בהודעתה בקשה המעבידה מהעובדים לחזור לעבודה. העובדים לא חזרו לעבודה אצל המעבידה והגישו תביעה, נגד המעבידה, לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. בית הדין האזורי דחה את התביעה. העובדים ערערו לבית הדין הארצי וערעורם נתקבל.

פסק:
(א) ההוצאה לחופשה ללא תשלום משמעותה פיטורי העובדים (362).
(ב) אין זה מתקבל על הדעת, כי מעביד “יוציא” עובד לחופשה ללא תשלום, שאינה מעוגנת: בחוק; בהסכם קיבוצי; או בהסכמת העובד מבלי לקבוע מועד סיומה של החופשה, כך שאותה “הוצאה” לא תחשב כניתוק קשרי עבודה (362).
(ג) המעביד רשאי לחזור בו מפיטורים רק בהסכמת העובד. הודעה על ביטול החופשה ללא תשלום אין בה כדי לשנות את התוצאה המשפטית של מכתב ה”הוצאה” לחופשה ללא תשלום (ס’ 13).
(ד) נקבע, כי העובדים זכאים לפיצויי פיטורים (363).
דב”ע נב/3-215, שוכרי סאלם יעקב עאצי ואח’ נגד ליר תעשיות לבידים בע”מ, פד”ע כה 358.

פיטורים – חופשה ללא תשלום – עובדת חברת כח אדם – מועד הפיטורים – התחלת עבודה אצל מעביד אחר
עובדות: המעבידה, חברת כח אדם, שלחה את העובדת לעבודה בחברת החשמל. עבודת העובדת בחברת החשמל הופסקה עקב שביתת עובדי חברת החשמל שהתנגדו להעסקת עובדים באמצעות קבלני כח אדם. המעבידה הודיעה לעובדת, כי עבודתה בחברת החשמל מופסקת עד להודעה לביטול הפסקת העבודה. עד אותו מועד הוצאה העובדת ע”י המעבידה לחופשה ללא תשלום. בתום השביתה נקראה העובדת ע”י חברת החשמל לחזור לעבודה כעובדת חברת החשמל. העובדת דיווחה על כך למעבידה, אך למעבידה לא היתה כל עבודה אחרת להציע לעובדת. העובדת תבעה מהמעבידה תשלום פיצויי פיטורים. בית הדין האזורי דחה את התביעה. ערעור העובדת לבית הדין הארצי נתקבל.

פסק:
(א) שעה שהעובדת הוצאה לחופשה ללא תשלום שלא מרצונה – היא פוטרה.
(ב) אין נפקות לכך שהעובדת העמידה את המעבידה בפני עובדה מוגמרת שהיא מתחילה לעבוד בחברת החשמל.
(ג), נקבע, כי חזרתה לעבודה אצל המעבידה צריכה היתה להיות בהסכמתה של העובדת וכי פסק הדין של בית הדין האזורי מבוטל.
דב”ע (עע) 10/03, גליה פיליפוביץ נגד סי.פי.אס מחשבים והנדסה בע”מ – ניתן ביום 21.2.85.

פיטורים – סיכול – התערבות גורמי בטחון – עובד תושב השטחים
עובדות: העובד הועסק ע”י המעבידה באמצעות שירות התעסוקה. משלא עלה בידי העובד לקבל, מאת שירותי הבטחון, אישור לחידוש כרטיס העבודה שלו פיטרה המעבידה את העובד מעבודתו אצלה. העובד תבע, בבית הדין האזורי מאת המעבידה, לשלם לו פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים. המעבידה טענה, כי חוזה העבודה בינה ובין העובד סוכל עקב התערבות גורמי הבטחון ועל כן אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים כמפוטר. בית הדין האזורי חייב את המעבידה לשלם לעובד פיצויי פיטורים. המעבידה ערערה לבית הדין הארצי וערעורה נדחה.

פסק:
(א) נסיבות הענין אין פירושן סיכול החוזה אשר תוצאתו היא אי תשלום פיצויי פיטורים, אלא הפסקת עבודתו של העובד ביוזמתה של המעבידה (15).
(ב) בנסיבות הפסקת עבודתו של העובד היו חילוקי דעות של ממש בקשר לאופי הפסקת עבודתו של העובד ומכאן גם ענין זכותו לפיצויי פיטורים. למעבידה לא היתה כל כוונה לפטר את העובד, אלא שהתערבותם של גורמי הבטחון הביאה לכך, כי עבודתו נפסקה כאשר הפסקה זו נחשבת כפיטורים (15).
(ג) נקבע, כי העובד זכאי לפיצויי פיטורים, בתוספת פיצויי הלנה מופחתים (15).
דב”ע נב6/, 3-185, אגודת קרית נוער נגד ראשד עבד אלטיף בואטנה, פד”ע כה 10.

פיטורים – העדרות – הפרת משמעת – עובד תושב השטחים
פסק:
(א) העדרות עובד תושב עזה, לכשעצמה, אינה הפרת המשמעת, או כוונה להתפטר (ס’ 7).
(ב) כדי לקבוע האם הפר עובד תושב השטחים את המשמעת יש לבדוק את הנסיבות הבאות: האם העובד היה מסוגל להגיע לעבודה והחליט בעצמו להעדר; או האם נמנע מהעובד להכנס למדינת ישראל ולהגיע למקום עבודתו; מה היה משך ההעדרות, ומה האמצעים שנקט העובד כדי להודיע למעסיקו על העדרו (ס’ 7).
דב”ע נג/3-44, מחמד איברהים פרג’ נגד סיני גורדון ואח’ – ניתן ביום 30.1.94.

חופשה ללא תשלום – סירוב להעביד – פיטורים
פסק:
סירוב המעביד לקבל לעבודה עובדת, אחרי שובה מחופשת לידה ללא תשלום (ס’ 7(ד)(1) לחוק עבודת נשים), דינו כפיטורים והעובדת זכאית לפיצויי פיטורים (ס’ 8).
דב”ע תשן/3-55, הרשקוביץ אמיל נגד אנטונאית מזאוי – ניתן ביום 22.5.90.

פיטורים – השבתה – תקופת נסיון – אי החזרה לעבודה
פסק:
(א) עובד יראה כמפוטר, בעת השבתה או בעקבותיה, אם ההשבתה באה תוך תקופת הנסיון של העובד והמעביד מודיע לעובד על פיטוריו, על מנת שלא יחלוף התאריך לפיטורים, תוך תקופת הנסיון (467).
(ב) עובד יראה כמפוטר, עקב ההשבתה, אם בתום ההשבתה לא הוחזר אותו עובד לעבודה, או שנהגו בו לעניין ההחזרה לעבודה, באופן בולט, אחרת משנהגו עם יתר העובדים (467).
דב”ע לג/3-39, שמואל שינה ואח’ נגד גרשון פאגלין ובניו בע”מ, פד”ע ד 458.

פיטורים – עידנא דריתחא – חרטה
עובדות: העובד הועסק על-ידי המעביד חמש שנים כטכנאי גז. ביום הפסקת העבודה סירב העובד למלא אחר הוראת המעביד לבצע הזמנה דחופה של מיכלי גז, והמעביד אמר לעובד “מצא לך עבודה אחרת ואל תבוא מחר לעבודה”, למחרת שלח המעביד לעובד שליחים כדי שיחזור לעבודה. העובד סירב ותבע פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.

פסק:
(א) כשנאמרים דברים בשעת רוגז, ללא שהות לשיקול דעת ולמחשבה תחילה, אין האומר נתפס על דברו ואין להוציא מסקנות מחייבות מהדברים. לא כן הדבר שעה שהדברים נכתבים או נאמרים בתנאים רגילים (152).
(ב) מששלח המעביד, כבר למחרתו, שליחים להחזיר את העובד לעבודה, ברור כי התחרט על דבריו הנחפזים ולא היה מכוונתו, מלכתחילה, לפטר את העובד, לכן אין העובד זכאי לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת (152).
דב”ע לב/3-26, דניאל חיים נגד אהרן ושות’, פד”ע ד 149.

פיטורים – על תנאי
פסק:
פיטורים “על תנאי”, הכולל תנאי שלא חייבים למלאו, הינם פיטורים לכל דבר (ס’ 12).
דב”ע נג/3-89, פרחיית נס עמים בע”מ נגד גבריאלה פליישר – ניתן ביום 30.1.94.

פיטורים – הצעה לחזור לעבודה
עובדות: העובד פוטר מעבודתו בדברים הבאים: “אין לך מה לעשות כאן אני לא צריכה אותך”. לאחר מכן הודיעה לו, המעבידה, כי היא מוכנה לקבלו חזרה לעבודה.

פסק:
משפוטר עובד בנסיבות שפורטו לעיל זכותו לדרוש פיצויי פיטורים ואינו חייב לקבל הצעה לחזור לעבודה (ס’ 2).
דב”ע לו/3-45, חברת א.מ.א. נגד יעקב אסרף – ניתן ביום 26.5.77.
ראה גם: בג”צ 566/76, אלקו חרושת אלקטרו-כימית בע”מ נגד ביה”ד הארצי לעבודה ואח’, פ”ד לא, חלק שני, 197, בעמ’ 206.

התפטרות – חזרה מהתפטרות – סירוב – הסכמה
פסק:
(א) עובד שהתפטר וחזר בו מהתפטרותו רשאי המעביד שלא לקבל חזרה זו ואזי מדובר ב”התפטרות” על כל המשתמע מכך (74).
(ב) כל עוד חוזר בו העובד מהתפטרותו, תוך כדי קיומם של יחסי עובד מעביד והמעביד מסכים ומקבל אותו בחזרה – חוזרת ההתקשרות המקורית לתוקפה (74).
דב”ע תשן/3-103, סימה אילוז (עמוס) נגד מדינת ישראל, פד”ע כב 69.

התפטרות – התנאה
פסק:
עובד רשאי להתנות את התפטרותו בתשלום פיצויי פיטורים (ס’ 7).
דב”ע נג/3-102, לדברוק הולידייס (ישראל) בע”מ (מלון קלאב אין) נגד גולן הדר – ניתן ביום 16.5.93.

פיטורים – התפטרות – עידנא דריתחא
פסק:
(א) משאומר מעביד לעובד כי אין לו יותר מה לעשות במקום העבודה וכי “הוא יכול ללכת”, פשיטא שהוא מפטרו. כשם שפשיטא הוא שעובד מתפטר באומרו: “אני עוזב את מקום העבודה ולא אבוא יותר לכאן”. אלא מאי? יש שהדברים נאמרים ללא כוונה לתוצאה (28).
(ב) משנאמרים דברים בעידנא דריתחא והצד השני מקבלם כפשוטם, תמיד נתונה למי שאמר את אשר אמר האפשרות, תוך זמן סביר, להעמיד את הצד השני על כוונתו האמיתית (28).
דב”ע לה/3-41, יעקב היגר נגד דינה שוורץ, פד”ע ז 24.
ראה גם: פרק: חוק עבודת נשים, ס’ 4 – דב”ע נד/3-220, רחל גולן נגד אבינועם לוין, לעיל.

פיטורים והתפטרות – עידנא דריתחא – דברים פסולים
פסק:
העובדה שהדברים נאמרים בעידנא דריתחא יכול, ולענין פיטורים והתפטרות, תשלול את הכוונה הדרושה. אך מעשה פסול, כולל דיבור פסול, אף אם באים בעידנא דריתחא, דברים פסולים הם וצריך לשקול אותם כנסיבות לעניין סעיף 11(א) סיפא לחוק (476).
דב”ע לד/3-49, יצחק אהרונוב נגד עבד אל קאדר וותד, פד”ע ה 472.
ראה עובדות המקרה בס’ 11, להלן.

פיטורים התפטרות – פיטורים מוסכמים – התפטרות מוסכמת
פסק:
(א) להתפטרות בנסיבות בהן מודיע העובד למעביד, כי בדעתו להפסיק לעבוד אצלו ומנהל עמו משא ומתן על המועד לסיום העבודה ועל התנאים הכספיים הכרוכים בסיום היחסים – נקרא “התפטרות מוסכמת”, להבדיל מהתפטרות כמעשה חד צדדי (68).
(ב) לפיטורים – בנסיבות בהן מודיע המעביד לעובד על סיום יחסי העבודה, אך הוא מבקש לעשות זאת תוך הסכמה עם העובד בנושאים שונים הכרוכים בכך – נקרא “פיטורים מוסכמים”, להבדיל מפיטורים כמעשה חד צדדי (69).
(ג) הבדל מהותי אחר, מבין מספר הבדלים, בין “התפטרות מוסכמת” לבין “פיטורים מוסכמים” הוא, כי “התפטרות מוסכמת” – שלא כללה תניה בדבר תשלום פיצויים – אין העובד זכאי לפיצויי פיטורים מכח החוק (אלא אם חלה הוראה מהוראות החוק שעניינה תשלום פיצויים גם במקרה של התפטרות), ואילו במקרה של “פיטורים מוסכמים”, העדר התניה בדבר תשלום פיצויים אינו פוגע בזכותו של העובד לפיצויי פיטורים מכח החוק (אלא אם חלה הוראה מהוראות החוק המאפשרות אי תשלום פיצויי פיצויים) (69).
דב”ע לח/3-87, יאיר שבס נגד בנק הפועלים, פד”ע י 62.
ראה גם: דב”ע תשן/3-98, שושנה גולוד נגד עירית רמת-גן, פד”ע כב 251, בעמ’ 255.

פיטורים מוסכמים – תנאי פרישה – חוק יסודות התקציב – תנאי מתלה – הסכם בטל – החזרה לעבודה
עובדות: בין המעבידה לעובד נכרת הסכם פרישה על פיו התחייבה המעבידה לשלם לעובד פיצויי פרישה בשיעור של 200% ממשכורתו בכפל מספר שנות העבודה (201). המעבידה הינה “גוף מתוקצב” כהגדרתו בסעיף 29 לחוק יסודות התקציב (203). הממונה על השכר והסכמי העבודה שבמשרד האוצר לא אישר את תנאי הפרישה של העובד (209). המעבידה שילמה לעובד מחצית מסכום פיצויי הפרישה (201). העובד הגיש תביעה לבית הדין האזורי לתשלום הפרשי מענק הפרישה על יסוד הסכם הפרישה הנ”ל, ולחילופין להחזרת העובד לעבודה תוך תשלום פיצויים בגין הפרת ההסכם ושכר עבודה בעד התקופה שבה נמנעה המעבידה מלהחזירו לעבודה (209). בית הדין האזורי חייב את המעבידה לשלם לעובד הפרשי פיצויי פרישה.

פסק:
(א) חוזה הנוגד את הוראות סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב הוא חוזה בטל על פי סעיף 29(ב) לחוק האמור, משום שקיים אינטרס ציבורי, כי הוא יהיה בטל כליל ולא יניב כל תוצאה לגבי מי שההסכם או ההסדר החריגים נעשו לטובתו (206).
(ב) ההוראה שבסעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב, הדורשת את אישורו של שר האוצר להסכם פרישה חריג, היא בגדר “תנאי מתלה” כאמור בסעיף 27(א) לחוק החוזים (חלק כללי). משלא נתקיים התנאי ולא נתקבל אישור שר האוצר להסכם הפרישה, עם העובד, מתבטל הסכם הפרישה והוא אינו מחייב את הצדדים לו (209) והצדדים זכאים לחזור איש למצבו הקודם (210).
(ג) נקבע מחד, כי העובד אינו זכאי לפיצויים מאת המעבידה ומאידך רואים אותו כעובד של המעבידה, בתנאי שיחזיר למעבידה את פיצויי הפיטורים ששולמו לו והוא זכאי, מיום החזרת הפיצויים כאמור, לקבל את השכר ששולם לו בתפקידו הקודם, או בתפקיד מתאים אחר במעבידה (211).
דב”ע נא/3-198, שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע”מ נגד אלברט זגורי, פד”ע כה 199.
ראה גם: פרק: חוק הסכמים קיבוציים 1. כללי – ד. פסילת הוראות, חוק התקציב – תנאי מתלה, בג”צ 6231/92; בשג”צ 745/94, אלברט זגורי נגד בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח’, (טרם פורסם). בפסק הדין הנ”ל בוטל פסק הדין בדב”ע נא/3-198 הנ”ל והתוצאה אליה הגיע בית הדין האזורי לעבודה עומדת בעינה (עיד’-20).

הסכם פרישה – הפרת תנאי – החזרה לעבודה – פיצויים
פסק:
לא כל הפרת תנאי, בהסכם פרישה של עובד, מחייבת החזרתו של העובד לעבודה. בית הדין רשאי להפעיל את שיקול דעתו ולפסוק פיצוי על הפרת הוראה בהסכם הפרישה, תוך דחיית הבקשה להחזיר את העובד לעבודה (ס’ 9).
דב”ע נה/3-63, מיכאל כהן נגד מדינת ישראל.

פיטורים והתפטרות – חוזה עבודה לתקופה קצובה – חריגים
פסק:
בהגיע חוזה עבודה לתקופה קצובה לסיומו, כקבוע בו, מסתיימים יחסי העבודה, ואין רואים בנסיבות אלה “פיטורים” או “התפטרות” של העובד, אלא אם נקבע כך במפורש בחוק (לדוגמה – ס’ 9(א) לחוק עבודת נשים; ס’ 9(א) לחוק פיצויי פיטורים) (533).
דב”ע נג/3-202, האוניברסיטה העברית בירושלים נגד רות בליץ, פד”ע כו 528.
ראה גם: ט. סיום יחסי עובד-מעביד בגיל פרישה, להלן.

פיטורים והתפטרות – מתפטר בדין מפוטר – התפטרות מוסכמת – מפוטר בדין מתפטר
פסק:
(א) הביטוי השגור “מתפטר בדין מפוטר”, שאינו מופיע בצורתו זאת בחוק אך נגזר מכותרת השוליים של סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, בא לבטא “התפטרות מוסכמת” שפיצויי פיטורים בצידה. “פיטורים מוסכמים” שבצידם זכות סטטוטורית לפיצויי פיטורים (392).
(ב) לא ניתן לתת תוכן משפטי לביטוי “מפוטר בדין מתפטר”. הדרך לשלילת פיצויי פיטורים היא אחת בלבד והיא במסגרת הסעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים (392).
דב”ע מט/3-104, נתור, איחוד סוכני נסיעות נגד גילה פרט, פד”ע כא 387.
ראה גם: דב”ע תשן/3-103, סימה אילוז (עמוס) נגד מדינת ישראל, פד”ע כב 69, בעמ’ 72.

פיטורים והתפטרות – פיטורים בהסכמה
פסק:
פיטורים בהסכמה, הם פיטורים לכל דבר (ס’ 3).
דב”ע (עע) 300327/98, אטקה בע”מ נגד דוד רטר – ניתן ביום 24.4.02.

פיטורים והתפטרות – סיום עבודה בהסכמה – יוזמת המעביד – פיטורים מוסכמים
פסק:
(א) סיום עבודה בהסכמה, גם אם היוזמה להפסקת העבודה נעשתה על ידי המעביד, לא מתעוררת שאלת פיטורים שלא כדין.
(ב) הוא הדין שעה שמדובר ב”פיטורים מוסכמים” משום שאלמנט ההסכמה מכשיר, בשים לב לנסיבות, את הליך הפיטורים (השופט ע’ רבינוביץ).
דב”ע (עע) 1036/00, מיכל צוקרמן נגד עיריית נשר ואח’ – ניתן ביום 3.12.02.

פיטורים והתפטרות – טענת “הודאה והדחה” – הכרה בפיטורים
עובדות: העובד תבע בבית הדין האזורי ממעבידותיו, בין השאר, פיצויי פיטורים. המעביד טען, בין השאר, שאינו חייב בתשלום פיצויי פיטורים כיוון: שהוראות ההסכם הקיבוצי בענף המלונאות, בענין הפרשה לקופת הפנסיה “מבטחים”, קובעת הסדר תשלום במקום פיצויי פיטורים, כקבוע בס’ 14 לחוק פיצויי פיטורים. בית הדין האזורי דחה את התביעה לפיצויי פיטורים מאחר שקבע, כי העובד לא הרים את נטל ההוכחה שהוא פוטר (ס’ 4). העובד ערער וערעורו, לענין זה, נתקבל.

פסק:
(א) טענות המעביד, בשאלת תשלום פיצויי פיטורים לעובד, הן מסוג “הודאה והדחה” (ס’ 1(ג)).
(ב) נקבע, כי לאור טענות אלה אין צורך לדון בשאלה האם העובד פוטר או התפטר כיוון שהמעביד, בטענו את הטענות הנ”ל, הכיר בזכותו של העובד לקבלת פיצויי פיטורים (ס’ 4(ד)).
דב”ע נה/3-193, חנן זומרפלד נגד מלון זוהר בע”מ ואח’ – ניתן ביום 13.5.96.

פסק:
(א) כלל הוא מימים ימימה שמעשיו של המפוטר או המתפטר הם הקובעים אם במעשה שלפיטורים מדובר או התפטרות, ולא הדרך שבה רואה הצד השני את המעשה (דב”ע לה/3-58, רשות השידור נגד מאיר אשל, פד”ע ד 298; דב”ע לה/3-85, עיריית כפר סבא נגד יעקב כהן, פד”ע ז 175; דב”ע נה/3-122, טהה זבון נגד נפתלי מוצניק, פד”ע כ”ט, 228) (ס’ 6).
(ב) לא על העובד מוטל הנטל להוכיח, כי אין ממש בהודעתה של המעבידה לפיה הוא התפטר מן העבודה. על המעבידה מוטל הנטל להוכיח, כי אכן הייתה לעובד כוונה להתפטר מעבודתו. בהודעה שניתנה למערער לפיה באי התייצבותו למשמרת יש משום “התפטרות” טמונה בהודעת פיטורים (ס’ 6).
(ג) תשלום פיצויי פיטורים לעובד במהלך תקופת העבודה, מנוגד לתכלית העומדת בבסיס הזכות לפיצויי פיטורים ולמנגנונים כפי שנקבעו בחוק לשמירה מירבית עליה. תכלית ההסדר כפי שנקבע בחוק לתשלום פיצויי פיטורים לעובד המפוטר מעבודתו או מסיים העסקתו “בדין מפוטר” איננה הגדלת שכרו של העובד. התכלית היא תכלית סוציאלית. בבסיס ההסדר נמצאת דאגה לרווחת העובד שנגדע מקור פרנסתו שלא מרצונו. תכליתו של ההסדר שבחוק היא להעניק לעובד עם סיום עבודתו “רשת בטחון לצורך קיום, לשם מציאת מקום עבודה חדש” כמו גם לצורך התארגנות במצב שחדש שנוצר (דב”ע (עע) 1267/06, אלנה זכריה נגד עזבון המנוחה מימלמן (לא פורסם) – ניתן ביום 31.12.06; דב”ע (עע) 300274/96, צדקא נגד מדינת ישראל, גלי צה”ל (לא פורסם) – ניתן ביום 16.10.01, בס’ 21 לפסק הדין) (ס’ 15).
(ד) במתכונת התשלום החודשי של פיצויי הפיטורים לפי הנוסחה כפי שקבעה החברה אין ולא כלום עם התכלית שלשמה נקבעה הזכות לפיצויי הפיטורים. על החשיבות שבמתכונת התשלום כפי שהתהוותה בחוק עם סיום העבודה, ועל פי הנוסחה כפי שנקבעה בחוק, ניתן ללמוד מ”מנגנוני השמירה” עליה כפי שנקבעו על ידי המחוקק. לעניין זה נפנה להוראת ס’ 28 לחוק פיצויי פיטורים, לפיו נדרש אישורו של שר העבודה והרווחה להסכם בין עובד למעביד, שבו נקבע כי “הפיצויים כלולים בשכר העבודה”. כמו כן נפנה להוראות ס’ 14 לחוק פיצויי פיטורים המחייבת קבלת אישור שר העבודה להפרשות לקופת גמל הבאות במקום תשלום פיצויי פיטורים (ס’ 15).
(ה) נקבע, כי המעבידה תשלם לעובד את הסכומים שלהלן:
(1) פיצויי פיטורים – 2,602 ש”ח
(2) הודעה מוקדמת – 1,301 ש”ח
(3) החזר הוצאות נסיעה – 1,274 ש”ח
(4) פדיון הבראה – 210 ש”ח
(5) פדיון חופשה – 1,324 ש,ח
(6) גמול עבודה בשעות נוספות – 625 ש”ח
(7) דמי חגים – 164 ש”ח
כן תשא המעבידה בתשלום הוצאות שכ”ט עו”ד העובד, בשתי הערכאות, בסכום כולל של 6,000 ש”ח בתוספת מע”מ כחוק (סוף דבר).
דב”ע (עדמ) 13/07, אלירן אלסטי נגד כפיר ביטחון ומיגון – ניתן ביום 29.10.08.