חוק דמי מחלה, תשל”ו-1976

הגדרות (תיקונים – 2)

1. בחוק זה –
“הסכם קיבוצי” – כמשמעותו בסעיף 1 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי”ז-1957, בין שנעשה והוגש לרישום לפי החוק האמור ובין אם לאו, או הסדר קיבוצי אחר, לרבות צו הרחבה לפי החוק האמור;
“עובד” – עובד שענין תשלום לתקופת מחלה אינו מוסדר לגביו על-פי הסכם קיבוצי;
“עובד במשכורת” – עובד שעיקר גמול עבודתו משתלם על בסיס של חודש או של תקופה ארוכה יותר;
“עובד בשכר” – עובד שאינו עובד במשכורת;
“מחלה” – אי כשרו הזמני או הקבוע של העובד לבצע עבודתו, הנובע, על-פי ממצאים רפואיים, ממצב בריאות לקוי;
“קופת גמל” – כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס”ה-2005

חוק דמי מחלה – דמי מחלה – תשלום סוציאלי – עובד שנבצר ממנו לעבוד עקב מחלה – אין פדיון דמי מחלה צבורים בלתי מנוצלים – זכות מכח הסכם
פסק:
חוק דמי מחלה, התשל”ו-1976 מקנה לעובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה, זכות לקבל ממעבידו תשלום, בהתאם למפורט כחוק. תשלום דמי המחלה הוא תשלום סוציאלי, אשר מטרתו לאפשר קיום לעובד ובני משפחתו, שעה שנבצר ממנו לעבוד עקב מחלה. להבדיל מחוקים סוציאליים אחרים, כדוגמת סעיף 13 לחוק חופשה שנתית, התשי”א-1951, שעניינו “פדיון חופשה”, אין בחוק דמי מחלה כל הוראה המקנה זכות ל”פדיון” ימי מחלה צבורים בלתי מנוצלים. הזכות ל”פדיון מחלה” הינה זכות אשר מוקנית לעתים לסקטורים שונים בהסכם בין הצדדים (ס’ 14).
דב”ע (עע) 594/05, 582, שלום שם טוב נגד אורט ישראל בע”מ ואח’ – ניתן ביום 21.12.06.

המדינה כמעבידה – אי תחולת החוק
פסק:
(א) משלא קבע המחוקק בחוק דמי מחלה, כי לעניין חוק זה דין המדינה כמעבידה כדין כל מעביד אחר, משמע שלא התכון להעמיד את המדינה כמעבידה, לענין חוק זה, באותו מישור שבו עומד כל מעביד אחר (358).
(ב) נקבע, כי חוק דמי מחלה אינו חל על המדינה כמעבידה (359).
דב”ע מד/1-4, אברהם רוזנטל נגד מדינת ישראל, פד”ע יח 393.

“מחלה” – תעודה רפואית – שמירת הריון
פסק:
(א) כדי שתעודה רפואית תעיד על “מצב בריאות לקוי”, צריך שיהיה בה ממצא רפואי, שממנו ניתן ללמוד על “אי כושר” לבצע עבודה (43).
(ב) כדי שתקום הזכות לדמי מחלה צריך שיתקיימו שני תנאים מצטברים: האחד אי- יכולת לעבוד, והשני – הסיבה לאי-היכולת (44).
(ג) “שמירת הריון” אינה “מצב בריאות לקוי”, ואין עובדת זכאית כי ימי היעדרותה בגין תקופה זו ייזקפו על חשבון ימי מחלה. שונה המצב אם הזכות לדמי מחלה בגין “שמירת הריון” נקבעה בהסכם קיבוצי, או הסדר קיבוצי, או אם הוכח נוהג לזכות האמורה (46).
דב”ע מח/3-61, נטלי רייזמן נגד תלם מחשבים, פד”ע כ 41.
הזכות לדמי מחלה

2. (א) עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה יהיה זכאי לקבל ממעבידו, בכפיפות לתקופת הזכאות המקסימלית כאמור בסעיף 4 –
(1) החל מהיום הרביעי להעדרו כאמור – תשלום על-פי חוק זה בעד תקופת מחלתו (להלן – דמי מחלה);
(2) בעד הימים השני והשלישי להעדרו כאמור – מחצית דמי מחלה;
אולם שר העבודה והרווחה, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, רשאי לקבוע בתקנות הוראות לענין תשלום דמי מחלה בעד הימים הראשון, השני והשלישי להעדר העובד כאמור, וכוחן יפה על אף האמור בסעיף זה.
(ב) “תקופת מחלה” תחושב לפי הוראות אלה:
(1) לגבי עובד במשכורת – תהא תקופת המחלה כל ימי מחלתו, לרבות ימי מנוחה שבועית וחגים;
(2) לגבי עובד בשכר שעבד עבודה מלאה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה – תהא תקופת המחלה כל ימי מחלתו, למעט ימי מנוחה שבועית וחגים;
(3) לגבי עובד בשכר שלא עבד עבודה מלאה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה (להלן – עובד לסירוגין) – תהא תקופת המחלה כל ימי מחלתו, למעט ימי מנוחה שבועית וחגים, כפול היחס שבין הימים שעבד העובד ברבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החדשים שקדמו למחלה לבין ימי העבודה באותו רבע שנה;
(4) לגבי עובד לסירוגין שטרם עבד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה תקופה של שלושה חדשים – תהא תקופת המחלה כל ימי מחלתו, למעט ימי מנוחה שבועית וחגים, כפול היחס שבין הממוצע השבועי של ימי עבודתו בתקופת עבודתו שקדמה למחלה לבין שש;
(5) עובד בשכר או עובד לסירוגין שנהגו לעבוד בימי מנוחה שבועית וחגים על-פי היתר לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי”א-1951, יובאו הימים האמורים בחשבון תקופת המחלה, ולגבי עובד לסירוגין כאמור בפסקה (3) יבוא “תשעים” במקום “ימי העבודה באותו רבע שנה” בפסקה האמורה, ולגבי עובד לסירוגין כאמור בפסקה (4) יבוא “שבע” במקום “שש” שבפסקה האמורה.
(ג) שר העבודה והרווחה, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, רשאי להתקין תקנות בדבר נהלים הכרוכים בקבלת דמי מחלה, לרבות מסירת פרטים וראיות למעביד בקשר למחלה, וכן בדבר מועד תשלום דמי המחלה.
תקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה), תשל”ז-1976, להלן בפרק זה.

הזכות לדמי מחלה – הכללת דמי מחלה בתשלום שכר – חלק משכר העבודה – מחליף שכר – הסכם הנוגד את החוק

עובדות: בשכרה של העובדת נכללה, בין השאר, מדי חודש תוספת דמי מחלה. העובדת תבעה מהמעבידים, בין השאר, דמי מחלה בגין העדרה עקב מחלה. בית הדין האזורי פסק לעובדת כתביעתה. ערעור המעבידים לבית הדין הארצי נדחה.

פסק:
צדק בית הדין בפסיקתו לפיה תוספת דמי המחלה ששולמו מידי חודש ראויה להיחשב כחלק מהשכר לכל דבר ועניין. הזכאות לדמי מחלה הינה על פי חוק דמי מחלה. תכליתה מתן תשלום מחליף שכר לעובד בתקופת העדרו מעבודה עקב מחלתו. קבלת הסדר בין המעביד לעובד לפיו משולמים לו מידי חודש דמי מחלה, תשאיר אותו לעת מחלה ללא תשלום מחליף שכר. לאור זאת, לא ניתן להגיע להסכם הנוגד את החוק המונע למעשה בעד העובד מלקבל דמי מחלה, ולפיכך, התוספת החודשית של דמי המחלה ראויה להיחשב כאמור, כחלק מהשכר (ס’ 4ב).
דב”ע (עע) 451/07, דורון ושושנה יער נגד שמחה מרקוביץ – ניתן ביום 8.9.08.
ראה גם: דב”ע (עדמ) 13/07, אלירן אסלטי נגד כפיר בטחוןן אלקטרוני בפרק: חוק פיצויי פיטורים – 1. כללי – א. מהותם של פיטוים והתפטרות, להלן.
הזכות לדמי מחלה – שיעור – צמיחת הזכות – מספר מעבידים
עובדות: העובדת עבדה, במשק ביתו של המעביד, פעם אחת בשבוע. בשאר הימים בשבוע עבדה העובדת במקומות עבודה אחרים. העובדת חלתה וקיבלה תעודת מחלה בגין 6 ימים ולא עבדה אצל המעביד ביום השישי למחלתה. המעביד סרב לשלם לה דמי מחלה בטענה שהיה זה יום העבודה הראשון אצלו. בית הדין האזורי קבל את תביעת העובדת. ערעור המעביד לבית הדין הארצי נדחה.

פסק:
(א) מדובר בזכות שצומחת לעובד החולה רק ביום השני למחלתו ושיעורה עולה בהדרגה עד ליום הרביעי למחלה. על כן אין נפקות לכך שהמעביד היה מעבידה של העובדת ביום השישי למחלתה (658).
(ב) לא בפטור של המעביד מדובר אלא בזכות של העובד שצומחת החל מהיום השני למחלה בשיעור האמור לעיל (658).
(ג) בצריך עיון הוא: האם כל אחד ממעבידיה של העובדת חייב בתשלום דמי מחלה של שבעים וחמישה אחוז משכרה, ואין לקבוע שהמעביד ביום הראשון למחלתה של העובדת יהא פטור מתשלום (658).
דב”ע נז/3-18, גיל שעל נגד נינה ויקר, פד”ע לא 650.

הזכות לדמי מחלה – קיום יחסי עובד ומעביד
פסק:
דמי מחלה מגיעים לעובד אך ורק בגין התקופה בה שררו יחסי עובד ומעביד בינו לבין מעבידו (185).
דב”ע נה/3-244, רומיה נהרי (פלומבו) נגד האופרה הישראלית החדשה, פד”ע כט 181.

הזכות לדמי מחלה – נתק ביחסי עובד ומעביד – מחלת ילד – קשר ללידה
פסק:
כאשר מדובר בנתק של רצף יחסי עובד ומעביד, הנעשה עקב מחלת ילדים והקשור ללידה, זכאי העובד לקבלת דמי מחלה.
תב”ע (ת”א) נה/3-75, נעם הלפרין נגד מטריקון טכנולוגיות בע”מ – ניתן ביום 17.2.09
ראה גם: פרק: שכר עבודה – ב. זכאות לשכר – דב”ע (עע) 1370/02, מהא מועדי נגד המועצה המקומית מג’אר, להלן.

תעודת מחלה – בדיקת מהיימנותה
עובדות: עובדים הגישו למעבידה תעודות מחלה לגבי ימים בהם נעדרו מהעבודה. התעודות נתקבלו ע”י המעבידה ללא כל הסתייגות וללא שנעשה דבר ע”י המעבידה כדי לעמוד על מהיימנותן של תעודות המחלה. במהלך הדיון בסכסוך קיבוצי הוטל ספק במהיימנות תעודות המחלה.

פסק:
(א) תעודת מחלה מוגשת למעביד, על-ידי העובד, במסגרת היחסים החוזיים שביניהם, על מנת להצדיק העדרות מהעבודה, ולפי הענין – לשם מימוש זכויות מתוך חוק דמי מחלה או זכויות חוזיות (239).
(ב) עת מוגשת למעביד תעודת מחלה שהוא חושד, כי יש בה פסול ואין הוא מוכן לפעול על פיה (239), על המעביד לעשות דבר כדי לעמוד על מהיימנות תעודת המחלה (236).
דב”ע מא/4-5, רשות הנמלים בישראל בע”מ נגד הוועד הפועל של ההסתדרות ואח’, פד”ע יג 233.

הזכות לדמי מחלה – תעודת מחלה – בדיקה מטעם המעביד
פסק:
משהוגשה תעודת מחלה על ידי רופא קופת חולים, אין המעביד רשאי להעמיד את העובד לבדיקה מטעמו (תקנה 2(ג) לתקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה, התשל”ו-1976, להלן)) (298).
דב”ע נו/3-209, מפעלי תחנות בע”מ נגד ישראל יניב ואח’, פד”ע לג 289.
עבודה מתאימה אחרת או עבודה חלקית

3. (א) קבע רופא על-פי ממצאים רפואיים שמחמת מגבלות רפואיות אין העובד מסוגל, בפרק זמן מסויים, לבצע עבודה מסוג פלוני או בתנאים מסויימים, וכתוצאה מכך העובד אינו מסוגל לבצע עבודתו אלא באופן חלקי, והמעביד הציע לו עבודה מתאימה אחרת, מלאה או חלקית, באותו מקום עבודה – לא יהיה העובד זכאי לדמי מחלה, אך שכרו בעבודה שהוצעה לו לא יפחת מהשכר שהיה מקבל אילו המשיך בעבודתו הקודמת כשהוא מחושב לפי הרכיבים לדמי מחלה כאמור בסעיף 6.
(ב) לא הציע המעביד עבודה מתאימה כאמור בסעיף קטן (א), יהיה העובד זכאי לסכום דמי המחלה שהיו מגיעים לו אילולא הוראות סעיף זה.
(ג) לענין סעיף זה, “עבודה מתאימה” – עבודה שלא חלות לגביה המגבלות הרפואיות כאמור בסעיף קטן (א) והיא מסוג העבודה העיקרית שבה עבד העובד תוך שלוש השנים שקדמו בתכוף למחלתו או שהיא עבודה אחרת התואמת את הכשרתו המקצועית, רמת השכלתו וכשרו הגופני.
(ד) הצעת עבודה מתאימה כאמור בסעיף קטן (א) טעונה התייעצות עם ועד העובדים במקום העבודה; באין ועד עובדים כאמור – יחולו הוראות סעיף קטן (ב) כאילו לא הציע המעביד עבודה מתאימה.

תקופת הזכאות המקסימלית לדמי מחלה

4. (א) תקופת הזכאות לדמי מחלה לא תעלה על תקופה מצטברת של יום וחצי לכל חודש עבודה מלא שהעובד עבד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה החל מהיום שבו חל עליו חוק זה ולא יותר מ-90 יום, בניכוי התקופה שבעדה קיבל העובד דמי מחלה על-פי חוק זה.
(ב) עובד שבחודש פלוני לא עבד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה בכל ימי העבודה שבאותו חודש, יראו, לענין סעיף קטן (א), 25 ימי עבודה כחודש עבודה מלא, וחלק של חודש עבודה מלא יזכה את העובד בימי מחלה יחסיים.
(ג) התקופה שבה קיים לגבי עובד ביטוח דמי מחלה על-פי הוראות סעיפים 8 ו-9 לא תובא בחשבון לענין חישוב תקופת הזכאות המקסימלית לדמי מחלה, אולם תקופת זכאותו לדמי מחלה של עובד שנעשה לגביו ביטוח כאמור, תעמוד לו לגבי כל תקופת מחלה שבעדה אין הוא זכאי לתשלום בהתאם לתנאי הביטוח, למעט תקופת המתנה או אכשרה לדמי מחלה המתחייבת מתנאי הביטוח.
(ד) שר העבודה והרווחה, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, רשאי להתקין תקנות בדבר שיטת חישוב תקופת הזכאות ובדבר תקופות עבודה והפסקות עבודה שיובאו בחשבון לענין זה, ובלבד שיראו כעבודה גם כל הפסקה בעבודה שבעדה זכאי העובד לשכר או לתשלום אחר שדינו כדין שכר.
ראה גם: פרק: חוק פיצויי פיטורים – 3. חוק פיצויי פיטורים, ס’ 1 – ע”א 415/90, מזרחי ואח’ נגד הנאמן של נכסי אריה שטנדר – פושט רגל; דב”ע מא/3-127, נפתלי ווהל נגד אבשלום אנצילביץ, להלן.

ימי מחלה – ימי עבודה – ימים קלנדריים
פסק:
ימי מחלה, ככלל, נקבעים כימים קלנדריים ולא כימי עבודה כך שעל פי ההקשר התעשייתי כולו המסקנה היא: שבהעדר הוראה מפורשת בהסכם, הזכאות תהא לימים קלנדריים, מאחר שיש לנהוג בענין זה על-פי המקובל במשק (ס’ 3(ד)).
דב”ע נד/3-42, גדעון דיין נגד איחוד סוכנויות ביטוח בע”מ – ניתן ביום 22.11.94.
שיעור דמי מחלה

5. (א) שיעור דמי המחלה יהיה שבעים וחמישה אחוזים משכר העבודה שהיה העובד זכאי לקבל בתקופת זכאותו לדמי מחלה אילו המשיך בעבודתו.
(ב) לגבי עובד ששכרו משתלם לפי כמות התוצרת – יהיה שיעור דמי המחלה שבעים וחמישה אחוזים משכר העבודה שהיה העובד זכאי לקבל בתקופת זכאותו לדמי מחלה אילו המשיך לעבוד והפיק בכל אחד מהימים הכלולים בתקופה האמורה את כמות התוצרת הממוצעת ליום עבודה שהפיק בשלושת החדשים שקדמו למחלתו.

רכיבי השכר לענין דמי מחלה

6. (א) רכיבים אלה יובאו בחשבון השכר המשמש בסיס לחישוב דמי המחלה:
(1) שכר יסוד;
(2) תוספת ותק;
(3) תוספת יוקר או פיצוי בעד התייקרות;
(4) תוספת משפחה;
(5) תוספת מחלקתית או מקצועית.
(ב) לא היה שכר העובד משתלם לפי הרכיבים המנויים בסעיף קטן (א) או לפי חלק מהם, יובא בחשבון לענין סעיף קטן (א) שכרו המשתלם לו בעד יום עבודתו הרגילה בצירוף כל תוספת מהתוספות האמורות בסעיף קטן (א) שהשתלמה לו.
(ג) שר העבודה והרווחה באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת רשאי לקבוע בתקנות שיטה אחרת או רכיבים אחרים לענין השכר שישמש בסיס לחישוב דמי מחלה.
דין דמי מחלה

7. דין דמי מחלה המשתלמים מאת מעביד כדין שכר עבודה לכל דבר.

דין דמי מחלה – פיצוי הלנה – אישור רפואי
פסק:
עובד אינו זכאי לפיצוי הלנה אם לא הוכח שהציג בפני מעבידו אישור מחלה (183).
דב”ע נה/3-244, רומיה נהרי (פלומבו) נגד האופרה הישראלית החדשה, פד”ע כט 181.
ביטוח דמי מחלה

8. מעביד יהיה פטור מחובתו לשלם דמי מחלה לעובדו על-פי הוראות סעיפים 2 עד 7 – (1) אם הוא ביטח את העובד ביטוח דמי מחלה בקופת הגמל שבה מבוטח בביטוח דמי מחלה המספר הגדול ביותר של עובדים בענף שבו מועסק העובד, המבוטחים בביטוח האמור מכוח הסכם קיבוצי, בתנאים שאינם נופלים מתנאי ביטוחם;
(2) בהעדר הסכם קיבוצי כאמור בפסקה (1) – אם הוא ביטח את העובד ביטוח דמי מחלה בקופת גמל שניתנה לגביה הסכמתו בכתב של העובד, ובלבד שהביטוח יהיה בתנאים שאינם נופלים מאלה שלפיהם מבוטח בביטוח כאמור המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה מכוח הסכם קיבוצי;
(3) לא ניתנה הסכמת העובד כאמור בפסקה (2) – אם הוא ביטח את העובד ביטוח דמי מחלה בקופת הגמל שבה מבוטח בביטוח זה המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה, בתנאים שאינם נופלים מתנאי ביטוחם.

ביטוח דמי מחלה – פטור המעביד – דמי מחלה מקופת גמל – דמי מחלה מהמעביד – שכר עבודה – דמי אבטלה
עובדות: העובד קבל דמי מחלה מקופת הגמל. מדמי מחלה אלה לא שולמו דמי ביטוח לאומי בהעדר חובה לעשות כן. לאחר פיטוריו מהעבודה תבע העובד מהמוסד לביטוח לאומי דמי אבטלה. המוסד לביטוח לאומי סירב להכיר בדמי המחלה, ששולמו על-ידי קופת הגמל, לצורך חישוב דמי אבטלה, תוך ציון, כי ימי המחלה המשולמים ישירות על-ידי המעביד מובאים בחשבון לצורך חישוב דמי אבטלה. בית הדין האזורי קבל את טענת המוסד לביטוח לאומי ודחה את תביעת העובד. העובד ערער לבית הדין הארצי וערעורו נדחה.

פסק:
(א) על-פי ס’ 8 לחוק, מעביד פטור מחובתו לשלם דמי מחלה לעובדו אם הוא ביטח את העובד בקופת גמל בביטוח דמי מחלה כמפורט באותו סעיף. במקרה זה זכאי העובד לתשלום דמי מחלה מאת קופת הגמל ותשלום זה נושא אופי אחר מאשר דמי מחלה המשולמים במישרין על-ידי המעביד ושדינם הוא כשכר עבודה לכל דבר (ס’ 9).
(ב) אי החיוב בתשלום דמי ביטוח לאומי, לגבי תשלום דמי המחלה המשולם על-ידי קופת הגמל, מביא לתוצאה של אי-הכללת תשלום זה בחישוב סכום דמי האבטלה (ס’ 9).
(ג) תוצאה זו היא פועל יוצא של שיטת הביטוח בענף ביטוח נפגעי עבודה וכל עוד המחוקק לא קבע הוראה אחרת אין מנוס מתוצאה זו (ס’ 10).
דב”ע נז/02-291, דוד-חי ישראל נגד המוסד לביטוח לאומי – ניתן ביום 9.9.98.

ביטוח דמי מחלה – תשלום לידי קרן הביטוח – אי תשלום לקרן הביטוח – תשלום דמי מחלה לפי החוק
עובדות: העובד תבע מאת מעבידתו סכום, בשיעור 2.5% משכרו, בגין פרמיות ביטוח מחלה שהיתה מעבידתו חייבת, לטענתו, לשלם לקופת גמל. בית הדין האזורי פסק לעובד סכום של כ-1,600 ש”ח בגין עילה זו. המעבידה ערערה לבית הדין הארצי וערעורה נתקבל.

פסק:
(א) אין מדובר בהפרשות לתגמולים המיועדים להבטחת זכויות לאחר פרישה מעבודה, אלא לתשלום שוטף לביטוח מחלה. לפיכך, חובת התשלום הינה לקרן הביטוח ולא לידי העובד (ס’ 34).
(ב) ככל שהמעבידה אכן לא שילמה דמי-ביטוח מחלה בעד העובד, היתה מוטלת עליה לתת לעובד, במישרין, חופשת מחלה על-פי חוק דמי מחלה (ס’ 34).
דב”ע נז/3-278, סטאר ליפוף עוגנים לרכב בע”מ ואח’ נגד משה חדד – ניתן ביום 30.8.98.
הסכמה

9. ניתנה הסכמה בכתב לענין סעיף 8 מאת רוב העובדים במקום עבודה פלוני, יראו בכך כאילו ניתנה הסכמתם של כל העובדים באותו מקום עבודה; שינוי בהסכמה שניתנה כאמור, טעון רוב של שני שלישים של העובדים.

שלילת הזכות לדמי מחלה

10. עובד שבתקופת מחלתו עבד למעשה בשכר או בתמורה אחרת לא יהיה זכאי לדמי מחלה עקב אותה מחלה, ואם כבר שולמו, רשאי המעביד או קופת הגמל, לפי הענין, לתבוע החזרתם או לנכותם מכל סכום שהם חבים לעובד.

תחולת דינים אחרים (תיקונים – 1)

11. עובד הזכאי לתשלום על-פי כל חיקוק בעד תקופת אי-כושר לעבודה מטעמי בריאות, למעט תשלום בעד נכות, גימלה לפי פרק ג’2 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ”ח-1968, או פיצויים מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש], לא יהיה זכאי לדמי מחלה על-פי חוק זה לגבי התקופה שבעדה הוא זכאי לתשלום כאמור ולגבי כל תקופה שנקבע במפורש באותו חיקוק שאין העובד זכאי לתשלום בעדה עקב המחלה.

תחולת דינים אחרים – “כפל גימלאות” – שני מקורות אחרים לזכאות – חוק דמי מחלה – תקנון קופת גמל, קרן דמי מחלה – בעלת דינם של העובדים
עובדות: עובד ועובדת הגישו תביעות לבית הדין האזורי לעבודה נגד המוסד לביטוח לאומי ונגד קופת הגמל בה היו מבוטחים בקרן דמי מחלה על פי הוראותיו של ס’ 8 לחוק, בגין אבדן כושר עבודה, עקב תאונה שארעה לכל אחד מהם, ללא קשר לעבודתם. בית הדין האזורי דחה את התביעות נגד קופת הגמל – קרן דמי מחלה וחייב את המוסד לביטוח לשלם להם דמי תאונה. ערעור המוסד לביטוח לאומי לבית הדין הארצי נתקבל.

פסק:
(א) מחסום “כפל גימלאות” יוקם בפני זכאות המבוטח לדמי תאונה, בהתקיים שני תנאים מצטברים אלה: המבוטח זכאי לתשלום על פי חיקוק או מקור הסכמי אחר מאלה המנויים בסעיף 155 לחוק; וכל תשלום שהמבוטח זכאי לו “בעד תקופת אי כושר לעבודה או לתפקיד מטעמי בריאות”. המחוקק מדבר ב”תשלום” בלבד, מבלי להתייחס למקור הזכאות לתשלום או לאירוע שבגינו התקבל, אם היה זה בגין תאונה שאירעה למבוטח, או בשל מחלה שלקה בה (ס’ 11).
(ב) במקרה זה, מלבד הזכאות לדמי תאונה על פי חוק הביטוח הלאומי, קיימים שני מקורות אחרים אשר יכול ותקום מכוחם זכאות לעובדים לתשלום בגין התאונה “בעד תקופת אי כושר עבודה או לתפקוד מטעמי בריאות” והם: חוק דמי מחלה תשל”ו-1976 ותקנות קרן דמי מחלה והשלמה לדמי פגיעה בעבודה של מבטחים (ס’ 12).
(ג) ס’ 11 לחוק דמי מחלה מקים אף הוא מחסום מפני תשלום כפל גימלאות לעובד הזכאי לתשלום “בעד תקופת אי-כושר לעבודה מטעמי בריאות”. אולם בשונה מסעיף 155 לחוק הביטוח הלאומי, מוגבל אותו מחסום ל”כל חיקוק” בלבד, למעט זכאות לתשלום בעד נכות, גימלת דמי תאונה ופיצויים מכוח פקודת הנזיקין. מלשון החוק עולה, כי בעת קרות אירוע תאונתי המזכה בגמלת דמי תאונה, לא נשללת הזכאות לתשלום דמי מחלה. כלומר, זכאותו של עובד לדמי מחלה כוללת, למעשה, גם את זכאותו לתשלום דמי תאונה בגין פגיעתו ב”תאונה” שכתוצאה ממנה “אבד לו כושר התפקוד אם לא עסק בעבודה אחרת” (כהוראת סעיף 151 לחוק הביטוח הלאומי). וזאת, לגבי כל התקופה שבעדה זכאי הוא לתשלום דמי תאונה (ס’ 14).
(ד) נמצא, איפא, כי בזכאות לתשלום דמי מחלה עבור תקופת אי כושר לעבודה, מתקיימים שני התנאים שבסעיף 155 לחוק הביטוח הלאומי, אשר בהצטברותם מקימים את מחסום “כפל גימלאות” מפני זכאות לתשלום דמי תאונה בגין תקופת אי הכושר לעבודה. משכך הוא אין המוסד לביטוח לאומי חייב בתשלום דמי תאונה לעובד לגבי התקופה בעדה הוא זכאי לתשלום דמי מחלה, על פי חוק דמי מחלה (ס’ 15).
(ה) נקבע, כי משזכאים העובדים, לכאורה, לתשלום על פי הסדר ביטוחי ממקור אחר דהיינו קופת הגמל, גוברת הוראת סעיף 155 לחוק הביטוח הלאומי והוראת תקנות קופת הגמל נסוגה מפניה. משכך המוסד לביטוח לאומי אינו בעל דינם של העובדים וקופת הגמל היא בעלת דברם של העובדים בתביעתם לתשלום עבור התקופה בה אבד להם כושר ההשתכרות כתוצאה מפגיעתם בתאונה (ס’ 24).
דב”ע (עבל) 332/06, המוסד לביטוח לאומי נגד שי מורד ואח’ – ניתן ביום 24.9.07.

שמירת זכויות

12. (א) היה העובד זכאי לדמי מחלה הן לפי חוק זה והן לפי תנאי העבודה המוסכמים בינו לבין מעבידו או הנהוגים במקום עבודתו, יהיה זכאי לדמי מחלה לפי אחת מהעילות האמורות לפי בחירתו.
(ב) חוק זה אינו בא לגרוע מזכויות עובדים על-פי הסכמים קיבוציים, בין אם חל על העובדים חוק זה ובין אם לאו.
פדיון ימי מחלה – זכאות – התחייבות – הבטחה – הסכם קיבוצי
עובדות: העובד תבע מאת מעבידתו תשלום פדיון דמי מחלה בגין 427 ימי מחלה. עפ”י הסכם קיבוצי, החל במקום העבודה, קיבל העובד פיצוי בגין 85 ימים. בית הדין האזורי דחה את תביעת העובד. ערעור העובד לבית הדין הארצי נדחה.

פסק:
משלא הוכחה התחייבות או הבטחה כלשהיא שנעשתה כלפי העובד, לענין פדיון דמי מחלה, הרי שחל עליו האמור בהסכם הקיבוצי (565).
דב”ע 300083/96, חיים דנן נגד הקריה למחקר גרעיני – נגב, פד”ע לד 557.
ראה גם:דב”ע (עע) 1095/00, 1106, בנימין לוי נגד מדינת ישראל ואח’, פד”ע לח 86.

ביצוע ותקנות

13. (א) שר העבודה והרווחה ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו.
(ב) תקנות לפי חוק זה יכול שיהיו לגבי כלל העובדים או המעבידים או לגבי סוגים מהם.

תחילה

14. תחילתו של חוק זה ביום ב’ בתשרי תשל”ז (1 באוקטובר 1976).