החזרה לעבודה

פיטורים – ביטול – החזרה לעבודה – שיהוי
פסק:
עת עותרים לביטול פיטורים ולהחזרה לעבודה – הזמן שחלף, בין הפיטורים ובין הפניה לבית הדין, היא גורם רב משקל עת בא בית הדין להחליט אם ליתן את הסעד שלו עותרים או שלא לתיתו. ברור שהדברים מכוונים לדיון בתביעה גופה ופסיקה לפי הנסיבות ולא ל”מחיקה” או “לדחיה על סף” (379).
דב”ע מד/3-129, פרחיה אשר נגד מדינת ישראל, פד”ע טז 375.
ראה גם: פרק: בית הדין לעבודה, ס’ 29 – דב”ע לג/3-3 – צו מניעה זמני – החזרה לעבודה, להלן.
פיטורים – החזרה לעבודה
פסק:
חלוף הזמן מאז הפנייה לבית הדין, למתן סעד של החזרה לעבודה, ועד לסיום הדיון אינה סיבה לאי מתן הסעד וטענה, כאמור מוטב שלא יטענו אותה (ס’ 6).
דב”ע (עע) 1069/00, זוסלין גולדאפר נגד קופת חולים כללית.
עובדות המקרה ראה: בדב”ע (עע) 1068/00 הנ”ל, להלן.

פיטורים אכיפה להעביד – שתי אופציות – סייגים להילכת צרי – בג”צ 254/73
פסק:
(א) כאשר בית-הדין מגיע למסקנה שהפיטורין לא היו כדין שתי אופציות בפניו. האחת, והיא הטבעית יותר, לאכוף את היחסים על-ידי הוראה על החזרת העובד לעבודה. השנייה, לאכוף את היחסים באופן שעובד לא יוחזר מידית לעבודה אלא ישולם לו שכרו לתקופה סבירה (257).
(ב) בית הדין, במשך שנים, נהג שלא להחזיר פיזית עובדים לעבודה למרות שהגיע למסקנה שהפיטורין לא היו כדין, זאת לאור פסיקת בג”צ בענין צרי (בג”צ 254/73 לעיל). להלכה זו יש לשים סייגים, אם לא כן לא יהססו מעבידים לפטר עובדים. פליטת עובד לשוק העבודה בגיל מבוגר יותר מזה בו החל לעבוד, היא בעייתית (257).
(ג) יש למנוע פיטורין כאמור, אם בית הדין סבור כי כף המאזניים נוטה לכך. גם אם זה אומר אכיפת שירות אישי בניגוד לסעיף 3 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל”א-1970 (257).
דב”ע 375/99, החברה הכלכלית לפיתוח כפר מנדא (1997) בע”מ נגד עבד אל חמיד ג’אבר, פד”ע לה 245.
הערה: בדעת רוב חברי מותב בית הדין הארצי בדב”ע (ע”ע) 375/99 הנ”ל, הובעה הסכמה לתוצאה (החזרת העובד לעבודה) והסתייגות המתייחסת לסוג המקרים בהם ייטה בית הדין הארצי לאכוף את יחסי העבודה במקרה של פיטורים שלא כדין (עמ’ 258 לפסק הדין מול האות ד’).

פיטורים – החזרה לעבודה – אכיפה להעביד – שיקולים
עובדות: התובע, שפוטר מעבודתו, עתר לבית הדין האזורי, כי פיטוריו יבוטלו וכי ינתן צו מניעה זמני המונע את סיום העסקתו. בית הדין האזורי נעתר לבקשת העובד וציווה על ביטול הפיטורים עד למתן החלטה אחרת. העובד התייצב לעבודתו במקום העבודה. המעביד לא איפשר לעובד להמשיך בעבודתו. העובד עתר לבית הדין האזורי, כי תנתן פסיקתא הכוללת הוראה מפורשת לאפשר לעובד להמשיך בעבודתו אצל המעביד. בית הדין האזורי דחה עתירה זו. העובד ערער, ברשות, על החלטת בית הדין האזורי וערעורו נתקבל.

פסק:
(א) בית הדין האזורי בבטלו את פיטוריו של העובד קיבל לכאורה את טענת העובד, כי פיטוריו נעשו לאור נסיונות העובד להקים ועד עובדים במקום העבודה (ס’ 7).
(ב) במסגרת שיקולי בית הדין לענין החזרה לעבודה, יש ליחס חשיבות לעובדה שמדובר ברופא ששימש מנהל מחלקה בבית החולים במשך מספר שנים והשארתו בבית, ללא יכולת לעסוק בפרקטיקה הרפואית, עלולה לפגוע אף בעתידו ובכישוריו המקצועיים (דב”ע נא/4-21, ההסתדרות הכללית ואח’ נגד תכנון המים לישראל בע”מ ואח’, פד”ע כ”ג 3) (ס’ 7).
(ג) נקבע, כי על המעביד להחזיר את העובד לעבודתו בבית החולים לאלתר, באותם התנאים ובאותו תפקיד כפי שהיו עובר להודעת הפיטורים שבוטלה. זאת כל עוד לא תינתן החלטה אחרת ע”י בית הדין האזורי (ס’ 9).
דב”ע (עע) 433/05, ד”ר חוזה בן דהן נגד בית החולים קרית צאנז על שם לניאדו ואח’ – ניתן ביום 12.7.05.
ראה גם: דב”ע נו/30209, מפעלי תחנות בע”מ נגד ישראל יניב ואח’, בפרק: הסכמים קיבציים – 2. חוק הסכמים קיבוציים, ס’ 4 – ארגון עובדים – פיטורים בשל רצון להתארגן, להלן.

פיטורים – החזרה לעבודה – אכיפה להעביד – סעד זמני – נסיבות יוצאות דופן – הפרות משמעת – הסכם קיבוצי – מאזן הנוחות
עובדות (לכאוריות): העובד נפצע בתאונת עבודה בה נחתכה ידו, ובעקבותיה יצא לחופשת מחלה של שלושה חודשים. בסופה של חופשת המחלה שב העובד לעבודתו. בשל תאונת העבודה הגיש העובד תביעה למוסד לביטוח לאומי וכן תביעת נזיקין נגד חברת הביטוח של המעבידה. המעבידה הודיעה לחברת הביטוח, באמצעות טופס, כי התאונה התרחשה באשמת העובד בשל אי מילוי הוראות בטיחות בעבודה. המעבידה מסרה את הטופס האמור לעובד כדי שהוא יחתום על הטופס. העובד הודיע למעבידה, כי אינו מוכן לחתום על הטופס. לאחר סרוב העובד לחתום על הטופס אירעו שתי תקריות בין העובד לממונה עליו בעבודה בעקבותיהן נאמר לעובד “ללכת הביתה”. העובד זומן לשימוע. בשימוע נכחו הממונים על העובד ויו”ר ועד העובדים. בקשת העובד להזמין נציג ממרחב ההסתדרות סורבה ע”י הממונים מטעם המעבידה. מספר ימים לאחר השימוע נמסרה לעובד הודעת פיטורים לפיה פיטוריו נכנסים לתוקף לאלתר (ב-ז). על הצדדים חל הסכם קיבוצי מיוחד מיום 26.5.98. סעיף 1(ב) בפרק 18 להסכם הדן בפיטורי עובדים קובע, כי עילה לפיטורים יכולה שתהיה עקב “הפרות משמעת בעבודה ופגיעות במזיד הגורמות נזק לחברה” (ס’ 6). העובד הגיש לבית הדין האזורי בקשה לסעד זמני לפיו יורה בית הדין על החזרתו המיידית לעבודה עד למתן פסק הדין בהליך העיקרי, ועל תשלום מלוא שכרו. בית הדין האזורי דחה את הבקשה למתן צו זמני (ס’ 2). העובד הגיש ערעור (ברשות) לבית הדין הארצי וערעורו נתקבל.

פסק:
(א) אין באמור בפסק דין זה כדי לחוות דעה באשר לממצאים עובדתיים, אותן יהא על בית הדין האזורי לקבוע על יסוד מסכת הראיות המלאה, כפי שתפרש לפניו במסגרת ההליך העיקרי. הכלל הוא כי ערכאת ערעור לא תתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטתה ליתן סעד זמני, אלא במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן (דב”ע (עע) 215/03, נורית ענבר נגד יישום חברה לפיתוח המחקר של האוניברסיטה העברית בירושלים – ניתן ביום 3.11.06). אולם, נסיבות המקרה, הינן מאותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור במסקנת הערכאה הדיונית (ס’ 5).
(ב) התקריות הנטענות על-ידי המעבידה אינן הפרות משמעת בעוצמה המגיעה לכדי “פגיעות במזיד הגורמות לנזק לחברה” (ס’ 6).
(ג) במקרה זה, מאזן הנוחות נוטה לטובת העובד. הנזק שנגרם לעובד עקב פיטוריו, הינו גבוה, בייחוד נוכח מצבו הבריאותי, שיקשה עליו להתקבל למקום עבודה אחר, וכן עקב חשיבות הימצאותו של אדם חולה במסגרת עבודה, הן מהבחינה הנפשית והן מהבחינה הפיזית. מאידך, הנזק שעלול להיגרם למעבידה עקב השבתו של העובד לעבודה הינו קטן, בשים לב שהמדובר בעובד מנוסה, אשר לאורך תקופת זמן לא מבוטלת עבד לשביעות רצון מעסיקיו (ס’ 11).
(ד) נקבע, כי הסעד המקובל במקרים כאלה הוא תשלום שכר עד להכרעת בית הדין האזורי. אולם, לפני בית הדין התנהגות חריגה, לכאורה של המעבידה המצדיקה השבה לעבודה (ס’ 11) ועל כן ניתן צו זמני המורה על ביטול פיטוריו של העובד והשבתו לעבודה. הצו הזמני יעמוד בתוקף עד למתן הכרעת בית הדין האזורי בהליך העיקרי (ס’ 13).
דב”ע (עע) 531/08, ויטלי גיטליץ נגד איסכור שירותי פלדות בע”מ – ניתן ביום 17.11.08.

פיטורים – החזרה לעבודה – “מקרים מיוחדים”
פסק:
ה”מקרים המיוחדים” שנסקרו בדב”ע, לג/9-3, (פד”ע ד 477) הם אלה בהם אין המעביד בן-חורין לפטר עובד, באשר על פיטוריו של אותו עובד חלה הוראה שבחוק מיוחד, בחוזה אישי או בהסכם קיבוצי (ס’ 7).
דב”ע לח/4-7, אורט ישראל נגד הסתדרות המורים בישראל – ניתן ביום 25.11.79.

פיטורים – פסילה – החזרה לעבודה
פסק:
הקביעה השיפוטית בדבר העדר יסוד משפטי למעשה הפיטורים אינה מחזירה, כשלעצמה, את יחסי העובד והמעביד לקדמתם (824).
בג”צ 473/77, ההסתדרות הכללית של העובדים בא”י נגד ביה”ד הארצי לעבודה וסלמאן סלמאן, פ”ד לב, חלק ראשון, 819.
ראה גם: מד/3-50, גזל כהן נגד עירית בני ברק, פד”ע טז 113, בעמ’ 116.

פיטורים – פסילה – החזרה לעבודה
פסק:
גם לאחר פסילת הפיטורים אין חובה להחזיר את העובד לעבודתו, וגם אין הוא זכאי באורח אוטומטי להמשכת תשלום משכורתו מאז הפיטורים ועד עתה (501).
בג”צ 380/74, סלמאן סלמאן נגד בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח’, פ”ד ל, חלק ראשון, 495.

פיטורים – בטלות הפיטורים – החזרה לעבודה – פיצוי – גובה השכר
עובדות: המעביד פיטר את העובדת מעבודתה שעה שהיתה בהריון. כתוצאה מפיטוריה, כאמור, לא היתה העובדת זכאית לתשלום דמי לידה מאת המוסד לביטוח לאומי. העובדת הגישה תביעה נגד המעביד, בין השאר, לתשלום השווה לשכר העבודה ממועד פיטוריה ועד תום שלושה חודשים לאחר הלידה.

פסק:
(א) פיטורים בניגוד לחוק מגן בטלים מעיקרם. העובדת זכאית להמשיך בעבודתה. משחדל המעביד להעסיקה זכאית היא לפיצוי בגובה השכר שהיתה מקבלת, לו המשיכה בעבודתה בתקופה המוגנת, עד ליום הלידה (59).
(ב) בעד התקופה של 12 שבועות, לאחר הלידה, זכאית העובדת לפיצוי בשיעור של 75% מהשכר, שאותו היתה מקבלת באותה תקופה מאת המוסד לביטוח לאומי, לו המשיכה לעבוד עד ליום הלידה (59).
דב”ע מח/3-8, אבנר קופל, סוכנות לביטוח נגד וייס-ארלוביץ, פד”ע כ 57.

פיטורים – סמכות מכח חוק – ביטול הפיטורים – החזרה לעבודה
עובדות: העובדת בת 58, עובדת קבועה במשרד הבריאות, פוטרה מעבודתה לאחר 31 שנות עבודה זאת לאחר שסרבה לפרוש לגימלאות. העובדת עתרה לבית הדין האזורי, בין השאר, לצו הצהרתי לפיו הודעת הפיטורים בטלה וכן להורות למעבידה להשיב לעובדת “את תפקידה כמנהלת המשרד לקבלת חולים”. בית הדין האזורי הורה על ביטול פיטוריה של העובדת והחזרתה לתפקידה הקודם (188). המעבידה ערערה לבית הדין הארצי וערעורה נדחה.

פסק:
(א) כאשר פיטורים נעשים מכוח סמכויות שהוגדרו בחוק, דוגמת סמכות הפיטורים של עובדי המדינה על-פי הס’ 15 ו-15 לדבר המלך במועצה 1947-1922, ההלכה היא “כי לגבי גוף כזה יש לבית הדין האזורי לעבודה הכוח לקבוע ביטול הפיטורים” (דב”ע מד/3-50, גזל כהן נגד עיריית בני ברק, פד”ע טז 113, 116) (190).
(ב) ספק הוא האם, על-פי הרקע העובדתי, שהיה לפי בית הדין האזורי, היה מקום להורות על החזרתה של העובדת לעבודה (191).
(ג) נקבע, כי משחזרה העובדת, בפועל, לעבודתה יש לאפשר לה להמשיך בעבודתה עד לפרישתה לגימלאות בגיל 60 (191).
דב”ע (עע) 411/99, מדינת ישראל נגד צפרירה צור, פד”ע לה 180.

פיטורים – הפרת חוזה עבודה – החזרה לעבודה – חריגים
פסק:
(א) פיטורים שבאו בהפרת חוזה העבודה התוצאה אינה ביטול הפיטורים והחזרה לעבודה. דרך המלך בפיטורים, כאמור, היא פיצויים (27).
(ב) רק במקרים שבהם פיצויים לא יענו על הנזק, משלא מדובר ב”שירות אישי” ומתקיימים תנאים נוספים בעיקר שהפיטורים מהווים הפרת הסכם קיבוצי או חובה שבחוק, יסטה בית הדין מהכלל (27).
דב”ע לט/3-101, יצחק טוביהו נגד המועצה לענף החלב בישראל בע”מ, פד”ע יא 18.
ראה גם: דב”ע תשן/3-75, גרשון זונטג נגד קרן קיימת לישראל, פד”ע כב 124.

אכיפה להעביד – החזרה לעבודה – מגזר ציבורי – עיריה – סכסוך קיבוצי
עובדות: ארגון העובדים עתר לבית הדין האזורי למתן צו מניעה זמני נגד פיטורי עובדי העיריה המועמדים לפיטורים על פי תכנית הבראה, וכן הצהרה שהליכי הפיטורים בטלים. בית הדין האזורי דחה את הבקשה. ארגון העובדים הגיש בקשה לקבלת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי. הבקשה נדחתה.

פסק:
(א) הכלל הוא, כי ערכאת ערעור אינה מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ליתן צו זמני או למאן (ס’ 4).
(ב) מאחר שמדובר במגזר הציבורי רשאי בית הדין בפסק דינו הסופי להחזיר לעבודה עובדים שמתנגדים לפיטוריהם ושיפוטרו (ס’ 4).
דב”ע 41-98/97, ההסתדרות הכללית החדשה מרחב לוד רמלה נגד עיריית לוד – ניתן ביום 30.12.97.

פיטורים – עובד עיריה – בטלים – סמכות ראש העיר – עילות
עובדות: העובד פוטר מעבודתו בעיריה בנימוק של “אי התאמה”. הנימוק האמיתי לפיטורים נבע מהפרת משמעת (ס’ 13 (ד)). בית הדין האזורי קבל את תביעת העובד והצהיר על בטלות פיטוריו. ערעור העיריה לבית הדין הארצי נדחה.

פסק:
(א) ראש העיר מוסמך לפטר עובד, עפ”י ס’ 171 א לפקודת העיריות [נוסח משולב]:
(1) על-פי החלטת בית הדין למשמעת כלומר, לאחר שהעובד הועמד לדין משמעתי לפני בית דין למשמעת וזה החליט לפטרו או,
(2) שלא מחמת עבירת משמעת – אם אישרה את הפיטורים מועצת העיריה או ועדה שראש העיר מינה לכך שלהכרעתה של הועדה לא תהיה זיקה לעבירת משמעת (ס’ 9(ב)). המועצה או הועדה אינן מוסמכות לפטר. החלטתן או דיוניהם משמשים בסיס להכרעה ורק אם הגיעו לכלל מסקנה שיש מקום לפיטורים, רשאי ראש העיר לפטר באישור אחת מהן (535).
(ב) נקבע, כי הפיטורים נעשו בניגוד לפקודת העיריות ועל כן נדחה ערעור העיריה (540).
דב”ע נו/3-6, עיריית נהריה נגד בנימין אוסמו, פד”ע כט 530.

אכיפה להעביד – פיטורים – סעד זמני – החזרה לעבודה – מלוא הסעד העיקרי
עובדות: העובד שפוטר מעבודתו הגיש תביעה לבית הדין האזורי בה עתר להחזרה לעבודה. בית הדין האזורי נתן לעובד סעד זמני של החזרה לעבודה. המעבידה הצהירה כי תחזיר לעבודה את העובד אם תביעתו תתקבל. המעבידה ערערה לבית הדין הארצי נגד הסעד הזמני להחזרה לעבודה וערעורה נתקבל.

פסק:
(א) הסעד הזמני שניתן על ידי בית הדין האזורי להחזרתו לעבודה הוא למעשה הסעד העיקרי (ס’ 2).
(ב) נקבע, כי בנסיבות הענין אין מקום לכך והחלטת בית הדין האזורי להחזרה לעבודה בשלב זה, בטלה (ס’ 3).
דב”ע (עע) 527/05, עיריית טבריה נגד ויקטור שריקי – ניתן ביום 10.10.05.

אכיפה להעביד – צו מניעה זמני – איזון אינטרסים – פיטורי עובד – הגנה מיוחדת בחוק – רשות מקומית – יועץ משפטי
עובדות: התובע נתמנה, לתקופת נסיון, כיועץ המשפטי של העיריה המעבידה. בתקופת הנסיון שהוארכה פרסמה העיריה מכרז למשרת התובע. צו מניעה זמני שניתן בידי בית הדין האזורי, במעמד התובע בלבד, בוטל על ידי בית הדין האזורי לאחר שהעיריה הצהירה, כי היא מתחייבת לכבד כל פסק דין סופי שיינתן. העובד ערער, ברשות, לבית הדין הארצי וערעורו נתקבל.

פסק:
(א) איזון האינטרסים הנדרש במקרה שנדון, בדב”ע מה/3-71 הנ”ל, הושג לאחר שהמדינה הצהירה, כי בעקבות פסק-הדין הסופי היא לא תטען לשינוי המצב ותחזיר את הגלגל אחורנית (376).
(ב) כשמדובר בבעל תפקיד אשר החוק (ס’ 171 לפקודת העיריות) העניק לו הגנה מיוחדת ובלתי שגרתית מפני פיטורים או השעייה, יסטה בית הדין מן ההלכה המנחה בדב”ע מה/3-71 הנ”ל. זאת בהתחשב בנסיבותיו של כל מקרה (376).
(ג) נקבע, כי צו המניעה הזמני יוחזר על כנו (376).
דב”ע נא/3-69, יגאל אנושי נגד עירית חולון, פד”ע כב 371.
ראה גם: דב”ע תשן/3-98, שושנה גולוד נגד עירית רמת גן, פד”ע כב 251, בעמ’ 255.

פיטורים – החזרה לעבודה – גוף ציבורי – קופת חולים – אכיפה להעביד – בוררות – רשות השיפוט
עובדות: העובדת רוקחת עובדת אצל המעבידה, קופת חולים, כ-17 שנים. העובדת הועמדה בפני “ועדת משמעת” באשמה של הפרת הוראות חוקת העבודה, החלה על הצדדים, הפרה שגרמה, לטענת המעבידה, לפגיעה בשמה הטוב של המעבידה. ועדת המשמעת, בהרכב של: נציג הנהלת המעבידה ויו”ר ועד העובדים קבעה, כי לעובדת היתה מגמה “להכפיש את שם” המעבידה. ועד העובדים החליט לאפשר למעבידה לקבוע את העונש שיושת על העובדת “ללא השתתפות ועד העובדים”, זאת כיון שהעובדת היתה מיוצגת, בפני ועדת המשמעת, על-ידי עו”ד. נציג המעבידה בועדת המשמעת, המשמש מנהל משאבי אנוש במעבידה, פיטר את העובדת מעבודתה. בית הדין האזורי דחה את עתירת העובדת למתן צו מניעה זמני לענין פיטוריה. העובדת ערערה, ברשות, לבית הדין הארצי וערעורה נתקבל.

פסק:
(א) החלטות הניתנות ע”י המעבידה (קופת חולים) יש לבחון באמות מידה כשל החלטות הניתנות על-ידי גוף ציבורי, על כל המשתמע מכך, באשר לתחולת כללי המשפט המינהלי, במיוחד לאור העמדה של המעבידה על-פי חוק בריאות ממלכתי, תשנ”ד-1994 (ס’ 3).
(ב) לכאורה נפלו פגמים בעצם הליך הפיטורים (ס’ 6).
(ג) דרך המלך בתובענות, כגון זו, היא פסיקת פיצויים. אולם, במקרים מיוחדים רשאי בית הדין לאכוף יחסי עובד ומעביד (ס’ 3, 6).
(ד) המעבידה, שהיא גוף ציבורי, נתונה לבוררותם של ערכאות השיפוט של ההסתדרות שבהן הפסיקה להחזרה לעבודה, בהליך של בוררות, אינה פסיקה נדירה (ס’ 7).
(ה) נקבע, כי על המעבידה להחזיר את העובדת לעבודתה הקודמת, החל מיום העבודה הראשון לאחר שפסק דינו של בית הדין הארצי יומצא לה (ס’ 8).
דב”ע (עע) 1068/00, זוסלין גולדאפר נגד קופת חולים כללית – ניתן ביום 18.4.00.
ראה גם: דב”ע (ע”ע) 406/99, זוסלין גולדאפר נגד קופת חולים כללית, פד”ע לה 241; דב”ע (ע”ע) 1091/00, אלעד שטרית נגד קופת חולים מאוחדת, פד”ע לה 5, בעמ’ 24.

פיטורים – ביטול פיטורים – מעביד שאינו סטוטורי – רשות השיפוט בהסתדרות
עובדות: המעביד הינו מוסד הסתדרותי שחלה עליו חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות. העובדת פוטרה מעבודתה ע”י המעביד. העובדת עתרה לבית הדין האזורי כדי שיתן צו הצהרתי זמני הקובע, כי מכתב הפיטורים שנשלח לעובדת הוא חסר תוקף משפטי ואין לנהוג על פיו. בית הדין האזורי דחה את העתירה. בקשה לרשות לערער על החלטת בית הדין האזורי נדחתה ע”י נשיא בית הדין הארצי.

פסק:
(א) פיטורים בניגוד לחוזה העבודה אצל המעביד, שאינו סטוטורי, שמים קץ לחוזה העבודה ובית הדין לא יחיה אותם (492).
(ב) רשות השיפוט בהסתדרות, שאינה כפופה לדין המהותי, יתכן שתפעל בדרך שונה (492).
דב”ע מט/9-141, אסתר תירוש נגד המרכז הרפואי בילינסון ואח’, פד”ע כ 491.

מניעת פיטורים – בורר – הסכם קיבוצי – הסכם בוררות
פסק:
לבורר, עפ”י הסכם קיבוצי או הסכם בוררות, נתונה הסמכות למנוע פיטוריו של עובד (126).
דב”ע מט/9-145, שק”ם בע”מ נגד שלמה אלפסי; ההסתדרות הכללית, פד”ע כא 124.

אכיפה להעביד – ביטול פיטורים – סמכות בוררים
פסק:
ביטול פיטורים והחזרה לעבודה הן מהתרופות שאין עוררים, כי בוררים רשאים ליתן בעוד שאם מדובר בבית הדין לעבודה – שאני (196).
דב”ע מב/2-31, ארסלן ברוך נגד תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית, פד”ע טו 191.

התערבות בג”צ – מערכת החלטות בצה”ל – ההלכה הנוהגת – איוש תפקידים – קידום בדרגה – הפסקת שירות
פסק:
(א) ההלכה הנוהגת היא כי אין בג”צ ממהר להתערב בהחלטות של שלטונות הצבא בכל הנוגע לאיוש תפקידים, קידום בדרגה והפסקת שירות. ומשלא הוכחה עילה לחרוג מאותה הלכה בעניינו של העותר, מכאן כי דין העתירה להידחות (ס’ 3).
(ב) אין נחת מהיעדר היכולת לרדת לעומקן של הטענות ולהכריע בהן באופן ראוי, במקרים שבהם נטענות טענות הקשורות במערכת קבלת החלטות בצה”ל שאילו היו נדונות בבית הדין לעבודה, למשל, היו נבדקות תוך עדויות וחקירות כדבעי, מה שאין בפרקטיקה הנוהגת בבג”צ (בג”צ 10857/07, רוני צדוק נגד הרמטכ”ל ואח’ – ניתן ביום 4.5.08). מכל מקום שאלה משפטית-מערכתית זו תלויה ועומדת בפני בג”צ בהרכב מורחב במקום אחר.
(ג) אשר לעיצומו של התיק, אכן לא היה בידינו, לאחר עיוננו בחומר כולו, לומר כי החלטת הרשויות הצבאיות באשר לאי קידום העותר לוקה באי סבירות קיצונית, עד כדי התערבותו של בית משפט זה; זאת – משאין בידי העותר להצביע על הבטחה מחייבת שניתנה לו או על כך שקידום לדרגת רנ”ג בלתו בנסיבותיו אין, בניגוד להצהרת צה”ל בפני בג”צ, דין העתירה להידחות וכתוצאה מכך יתבטל הצו הארעי שאסר עד כה על פיטוריו של העותר מן הצבא (ס’ 3).
בג”צ 10857/07, רוני צדוק נגד הרמטכ”ל ואח’ – ניתן ביום 4.5.08.

פיטורים – החזרה לעבודה – עובד לפרק זמן בלתי קצוב
פסק:
כשמדובר הוא בעובד לפרק זמן בלתי קצוב, הדין בישראל הוא שהמעביד רשאי לפטרו בכל עת, אף ללא סיבה, ופרט לאותם מקרים מיוחדים שבית הדין עמד עליהם בעניין “צרי” (דב”ע לג/9-3, פד”ע ד 447), לא יעשה בית הדין להחזרת העובד לעבודה בין בדרך של צו עשה, בין בדרך צו מניעה, ובין בדרך פסק דין הצהרתי (52).
דב”ע לו/3-33, פרץ וינשטין נגד אל-על נתיבי אויר לישראל, פד”ע ה 44.

פיטורים – חוזה מיוחד לתקופה קצובה – שימוע – החזרה לעבודה
עובדות: העובד הועסק ע”י המדינה, על-פי “חוזה מיוחד”, לתקופה קצובה. החוזה הוארך פעמיים לתקופות קצובות ובסיום התקופה האחרונה הודע לעובד שהחוזה לא יוארך יותר. העובד עתר בחודש דצמבר 1999 לבית הדין האזורי למתן, בין השאר, צווים למניעת פיטוריו והמשכת עבודתו. בית הדין האזורי נעתר לבקשת העובד למתן צו מניעה זמני והורה על השבת העובד לעבודתו, למשך 90 ימים, בעיקר בגלל פגם בהליך השימוע – זאת כדי לאפשר למעבידה לבצע הליך שימוע. המעבידה ערערה לבית הדין הארצי, ברשות, על ההחלטה.

פסק:
(א) במסגרת הליך הביניים לא היה מקום להחליט על: קיום הליך השימוע לעובד ועל “השבתו” של העובד לעבודתו לאחר פקיעת חוזה העבודה עמו (363).
(ב) נקבע, כי ערעור המעבידה בנושא הליך השימוע מתקבל אך בנסיבות המקרה לא בוטלה “השבתו” של העובד לעבודה כפי שפסק בית הדין האזורי (363).
דב”ע (ע”ע) 1086/00, מדינת ישראל נגד אלי שדה, פד”ע לה 355.

פיטורים – תוצאת דב”ע (עע) 1086/00 הנ”ל – הסכמה ליישום התוצאה בהליך דומה – שוני בנסיבות – אי יישום התוצאה – החזרה לעבודה – פיצויי ראוי לאי החזרה
עובדות: העובדים המערערים פוטרו מעבודתם בתוך קבוצת עובדים עליהם נמנה גם העובד אלי שדה התובע בדב”ע (עע) 1086/00 הנ”ל, העובדים המערערים הגישו, בחודש פברואר 2000, לבית הדין האזורי תביעה, בין השאר, למתן צו להחזרתם לעבודה בנתבעת, אך חזרו בהם מהעתירה למתן הצו וביקשו לקיים דיון בתביעתם לגופה. במהלך דיון מוקדם בבית הדין האזורי הוסכם בין הצדדים, כי המשך הדיון ב”שאלת השימוע” ידחה עד לאחר מתן החלטה בעניינו של אלי שדה ונציגת המעבידה הודיעה, כי ההחלטה האמורה תיושם “לגבי כולם” (ס’ 7). בחודש יולי 2002 פסק בית הדין האזורי, כי על המעבידה להחזיר לעבודה את אלי שדה ולשלם לו שכר של 26 חודשים (ס’ 14). בחודש נובמבר 2004 פסק בית הדין האזורי בעניינם של העובדים המערערים, כי הפסיקה בעניינו של אלי שדה יחול גם בעניינם של העובדים המערערים, דהיינו שעל המעבידה להחזירם לעבודה ולשלם להם פיצויי בגובה של 26 חודשי שכר (ס’ 10). המעבידה ערערה לבית הדין הארצי וערעורה – נתקבל: לענין ההחזרה לעבודה ובחלקו לענין שיעור הפיצוי.

פסק:
(א) עניינם של העובדים דומה לענינו של אלי שדה אך שונה בענינים הבאים:
(1) נקיטת ההליכים של אלי שדה היתה בטרם נפסקה עבודתו ואילו העובדים המערערים נקטו בהליכים חודש וחצי לאחר הפסקת עבודתם (ס’ 13(1)).
(2) העובדים המערערים חזרו בהם מבקשתם לסעד של החזרה לעבודה (ס’ 13(2)).
(3) בעניינו של אלי שדה הצהירה המעבידה, כי חלוף הזמן מתחילת הדיונים ועד ליישומם לא יהיה לרועץ לו לענין התביעה להחזרה לעבודה (הצהרת “גור אריה”) הצהרה, כאמור, לא ניתנה בעניינם של העובדים המערערים (ס’ 13(3)).
(ב) הפסיקה בעניינו של אלי שדה היתה חריגה בשים לב למדיניות המופעלת בבית הדין הארצי במקרה של פיטורים שלא כדין דהיינו: פיצוי כספי במקום אכיפה; חלוף הזמן בין הפיטורים לבין מועד הענקת הסעד וגובה הפיצוי (ס’ 14).
(ג) אין כל כלל לפיו במקרה של החזרה לעבודה יש לפסוק משכורת לכל תקופת אי העבודה. סעד של החזרה לעבודה יכול להיות מלווה בפסיקת פיצוי כספי על פיטורים שלא כדין. במקרה שכזה יש מקום לפסוק פיצוי ראוי בנסיבות כל עניין, שיש בו מצד אחד, משום פיצוי הולם של מעשה הפיטורים שלא כדין ומצד שני, משום הרתעת המעסיק מפני פיטורים שכאלה. בכל מקרה אין מקום ליצור חפיפה מתחייבת בין גובה הפיצוי הכספי לבין תקופת אי העבודה (ס’ 14).
(ד) נקבע, כי כל אחד מההבדלים, המובאים לעיל, אולי אינו בעל משקל ניכר כשהוא לעצמו אך בהצטברותם יחדיו משקלם עולה והוא ניכר והוא יוצר בעניינם של העובדים המערערים נסיבות שונות המצדיקות נקיטת גישה שונה כלפיהם מזו שננקטה בעניינו של אלי שדה (ס’ 13), וכי בנסיבות העניין אין הצדקה להעניק לעובדים המערערים אכיפה של החזרה לעבודה והפיצוי יוקטן ויעמוד על 12 משכורות חודשיות (ס’ 15).
דב”ע (עע) 1631/04, מדינת ישראל משרד החקלאות נגד אפרים תקוותי ואח’ – ניתן ביום 24.5.05.
בבג”צ 8053/05, יואל ביתן ואח’ נגד בית הדין הארצי לעבודה ואח’ – ניתן ביום 12.2.06 נדחתה עתירה נגד פסק הדין בדב”ע 1631/04 הנ”ל תוך המלצה לשקול אפשרות החזרה לעבודה אצל המעבידה.

פיטורים – אכיפה להעביד – צה”ל – הענקת דרגה – סיבת הפיטורים – העקרון – נכונות גוברת לאכיפה – שיקולים
עובדות: העותרת הינה קצינה בשירות קבע בצה”ל, שצה”ל סרב להאריך את שירות הקבע שלה לאחר שקבע, כי אין מקום לקדמה בדרגה ולשבצה בתפקיד המתאים לדרגה זו. מפקדה הישיר של הקצינה הטיח בה דברים גסים ובלתי ראויים בכל שיח בין בני אדם (ס’ 16). הקצינה התלוננה בפני גורמים שונים בצה”ל על דברי מפקדה הישיר. הקצינה עתרה לבג”צ שיורה לרשויות הצבא לבטל את החלטתם לשחררה משירות קבע בצה”ל, להעניק לה דרגה, ולשבצה בתפקיד ההולם את כישוריה.

פסק:
(א) תלונתה של הקצינה ונחישותה הבלתי מתפשרת לבררה בפני גורמים שונים בצמרת הפיקוד הצבאי, עד לרמטכ”ל עצמו היתה, לכאורה, תרומה משמעותית שהביאה את הצבא להחליט שלא לקדם את הקצינה בדרגה ובתפקיד ולשחררה מצה”ל (ס’ 19).
(ב) כבר מקדמת דנא קבע בג”צ, כי בין חייל בשירות קבע לבין הצבא לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד (ס’ 15). התפיסות המקובלות במשפט העבודה אינן חלות באורח אוטומטי וטבעי על המסגרות המיוחדות של הצבא והמשטרה, אולם יש להן משקל בקביעת קני המידה הראויים במסגרת הביקורת השיפוטית על מעשי רשות ציבורית (ס’ 20).
(ג) הסעדים להם עותרת הקצינה אינם שכיחים במערכות יחסי העבודה המקובלות, ולא כל שכן, במערכות בעלות אופי ומעמד מיוחדים כדוגמת הצבא והמשטרה. עקרון מקובל הוא במשפט העבודה הישראלי, כי אין לכפות על מעביד להעסיק עובד בניגוד לרצונו. גם במקרים בהם נפל פסול בפיטורין, מקום שסעד של פיצוי ייטיב את נזקו של העובד בצורה נאותה, יש להעדיפו על פני כפיית העסקתו של העובד בידי המעביד. בשורש גישה זו עומדת הקונספציה, כי יחסי העבודה הינם יחסים אישיים, ואין לכפות את המשכם בניגוד לרצון אחד הצדדים. נגזרת מכך ההכרה בזכות היתר של המעביד לפטר עובדים כרצונו. הרתיעה מכפיית יחסי עבודה מוצאת את ביטוייה גם בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל”א-1970, הקובע בסעיף 3(2), כי אחד החריגים לזכות האכיפה הוא מקרה שבו אכיפת החוזה היא כפייה לעשות או לקבל עבודה אישית או שירות אישי. בגישה מסורתית זו חל שינוי עם השנים, וכיום מסתמנת נכונות גוברת במשפט העבודה לאכוף חוזה עבודה. תרמה לכך התרופפות הקשר האישי בין העובד למעביד והשינוי שחל מבחינה זו באופיו של קשר ההעסקה בתורת “שירות אישי”. אף שנקודת המוצא הנוהגת עודנה, כי אכיפת חוזה עבודה היא בגדר יוצא מן הכלל, הורחבו החריגים לכך (ס’ 20).
(ד) השיקולים המנחים בהכרעה בדבר הסעד הראוי בתובענת עובד על פיטוריו, בין על דרך אכיפת יחסי עובד ומעביד ובין על דרך הענקת פיצויים מחייבים מלאכת איזון ומידתיות באשר: למהותו של הפגם שנפל בהליך הפיטורים וחומרתו; סוג המשרה בה מדובר; להשפעתו של הסעד שיינתן, אכיפה או פיצוי, על העובד על ההקשר התעשייתי והתעסוקתי, תוך מתן משקל להיבטים החוקיים והחוקתיים, ככל שאף הם באים בגדר העניין (ס’ 20).
(ה) נקבע, כי כפיית שחרורה של הקצינה מהצבא, תוך מתן הטבה כספית מיוחדת, לא ירפא את העוול שנגרם לה. מצד שני, קידומה ושיבוצה של הקצינה בתפקיד הולם לכישוריה תעשה צדק עימה ולא תיפגע, בנסיבות העניין, בהיערכותו של הצבא וברמת תיפקודו (ס’ 20), וכי שירות הקבע של הקצינה יוארך בהתאם לתנאים ולמדיניות הצבא המקובלת בתחום זה, ובמסגרת זו תוענק לה דרגת רס”ן, ויימצא לה תפקיד מתאים ההולם את כישוריה ואת דרגתה (ס’ 21).
בג”צ 6840/01, פלצמן בל (יפה) נגד ראש המטה הכללי – צבא הגנה לישראל ואח’ – ניתן ביום 10.10.05.
ראה גם: פרק תעסוקה – 3. חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, ס’ 10(א)(2); 7. חוק ההגנה על עובדים (חשיפת שחיתויות ופגיעה בטוהר המידות, ס’ 3(א)(2), לעיל; בג”צ 714/06, רב סרן אמיר זיו נגד ראש אגף תקשוב בצה”ל (קצין חיל קשר ראשי לשעבר) ואח’ – ניתן ביום 30.12.07.