הגבלה על חופש העיסוק

מקום בו קיים הסכם המגביל את חופש עיסוקו של עובד, ונקבע פרק זמן להגבלה, יבחן בית הדין את סבירות ההגבלה ויאזנה ככל הנחוץ בהתחשב: בחוקי היסוד ובזכויות היסוד; חוק יסוד: חופש העיסוקדב”ע נא/173, 3-165, קריסטל בע”מ נגד יעקב בקשי גולן בע”מ, פד”ע כג 222, בעמ’ 227, 228. ראה גם: ע”א 1/73, יצחק צפדיה נגד קלדי בע”מ, פ”ד כז, חלק ראשון, 785, בעמ’ 787; דב”ע נא/9-156, תפזול תעשיות בע”מ נגד אייל רון ואח’, פד”ע כג 217 בפרק חוק בית הדין לעבודה ס’ 24(א)(1) – סכסוך היחיד, להלן; דב”ע נב/3-162, מצובע שאלתיאל נגד טכנו ראלקו בע”מ, פד”ע כד 555. בפסק דין זה נקבע, כי צו ההרחבה שניתן להסכם הקיבוצי הכללי הוא חסר תוקף, כמובא בס’ 28 לחוק הסכמים קיבוציים, להלן.(5); חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו (וביחוד סעיף 3 שבו) וזכות היסוד החוקתית של חופש ההתקשרות החוזית. בית הדין לא יתן צו לתקופה העולה על המוסכם גם אם ישוכנע, כי הדבר מוצדקדב”ע נג/3-177, דוברת שרם ושות’ בע”מ ואח’ נגד גלובס פבלישר עתונות (1983) בע”מ ואח’, פד”ע כה 395, בעמ’ 411, מול האות ב. ראה גם: בג”צ 1954/93, גלובס פבלישר עיתונות (1982) בע”מ נגד בית הדין הארצי לעבודה, פ”ד מז, חלק ראשון, 878; דב”ע נד/3-187, נועם אלון ואח’ נגד טי.אם.טי טכנולוגיות רפואיות בע”מ, (לא פורסם – ערעור על החלטה בתב”ע (חי’) נד/12-1813). במקרה זה התחייב העובד שלא להתחרות במעבידה “במשך שנה לאחר תום תקופת העסקתו”. בית הדין האזורי קבע בהחלטתו, את זמן ההגבלה לשנה ממועד הגשת הבקשה. בערעור קבע בית הדין הארצי את זמן ההגבלה לשנה אחת מיום סיום העבודה.(1). זמן ההגבלה – כשנתיים שלוש תראה סבירהדב”ע 3-324/97, גיורא דיש נגד המשביר כימיקלים, ס’ 19 – ניתן ביום 18.12.97.(8). בשקילת אורך זמן ההגבלה יש להביא בחשבון מספר גורמים: החופש אשר לאדם במקצועו; החובה המוטלת עליו בשמירת סודות עיסקיים של מעבידו לשעבר; מהות הסוד העסקי ומתי סביר שיחדל להיות כזה; התנהגות הצדדים; תום הלב בהתנהגות העובד aוהמעביד ואינטרס ציבורי בקיומה של תחרות חופשית המביאה למחירים נמוכים יותר של המוצר ולשירות הטוב ביותר לצרכןדב”ע נג/3-17, טוני טועמה ואח’ נגד טכנו גומי ליסיצקי ואח’, פד”ע כה 227, עמ’ 242 מול האות ה’.(2).

מקום שלא נקבע משך זמן ההגבלה יש להעזר באמור בחוק החוזים (חלק כללי)חוק החוזים (חלק כללי), תשל”ג-1973, ס’ 26.(3), דהיינו לקבוע מהו הנוהג הקיים בין הצדדים. באין נוהג כזה – לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג. ההסכם המקיף ביותר, המגביל את חופש עיסוקם של העובדים לאחר סיום עבודתם אצל מעבידים, הוא ההסכם הקיבוצי הכללי שבין לשכת המסחר ת”א-יפו לבין ההסתדרות הכלליתמ’ פסטרנק צ’ וינטראוב – הסכמים קיבוציים – פרק 50.(4), וכך נאמר שם: “עובד אשר במסגרת עבודתו הגיעו אליו ידיעות מסחריות ו/או סודות מסחריים עם ספקים ולקוחות בארץ ו/או בחו”ל, לא ינצל ידיעות וקשרים אלה למטרותיו המסחריות האישיות, שנה מתום תקופת עבודתו אצל המעסיק שקשרים אלה נוצרו אצלו”דב”ע נא/173, 3-165, קריסטל בע”מ נגד יעקב בקשי גולן בע”מ, פד”ע כג 222, בעמ’ 227, 228. ראה גם: ע”א 1/73, יצחק צפדיה נגד קלדי בע”מ, פ”ד כז, חלק ראשון, 785, בעמ’ 787; דב”ע נא/9-156, תפזול תעשיות בע”מ נגד אייל רון ואח’, פד”ע כג 217 בפרק חוק בית הדין לעבודה ס’ 24(א)(1) – סכסוך היחיד, להלן; דב”ע נב/3-162, מצובע שאלתיאל נגד טכנו ראלקו בע”מ, פד”ע כד 555. בפסק דין זה נקבע, כי צו ההרחבה שניתן להסכם הקיבוצי הכללי הוא חסר תוקף, כמובא בס’ 28 לחוק הסכמים קיבוציים, להלן.(5). אין מקום לכך כי תיקבע תקופה אחידה להגבלת עיסוק. סבירות התקופה תלויה, בין השאר: בתוכן ההתחייבות, ככל שהיא קיימת; בסוג העיסוק; באופי התפקיד; בתחום הפעילות העסקית; בנסיבות הפרישה ותוך הגנה גם על האינטרסים של המעביד ואיזונה עם חופש ההתקשרות וחופש העיסוקדב”ע נז/282, 3-271, מוטי בטש ואח’ נגד שוודנט ואח’, (לא פורסם – ערעור על פסה”ד בתב”ע (ת”א) נז/3-1486) – ס’ 25 (עיד’-22).(6). בדרך כלל, יש לתת משקל לעניין סבירות תקופת ההגבלה של חופש העיסוק, לאורך התקופה שנקבעה בחוזה המגביל. בעוד שההגבלה לתקופה של חמש שנים נקבעה כבלתי סבירה, הרי ההגבלה לתקופות של שנה, שנתיים או שלוש הוכרה כהגבלה סבירהדב”ע 3-324/97, גיורא דיש נגד המשביר כימיקלים – ניתן ביום 18.12.97 (עיד’-30).(7).

בתחום הגיאוגרפי של ההגבלה יכול שיהיה כל השטח של המדינה. זאת שעה שהאינטרס הלגיטימי של המעביד אינו בא על סיפוקו על ידי צימצום שטח ההגבלה לחלק מהמדינה בלבדדב”ע 3-324/97, גיורא דיש נגד המשביר כימיקלים, ס’ 19 – ניתן ביום 18.12.97.(8).