הגבלה על חופש העיסוק

ה. סודות עיסקיים, מקצועיים, מסחריים

החובה המוטלת על עובד לשמור על סודותיו המסחריים של מעסיקו נובעת: מהוראות החוק; מיחסי הנאמנות בין השניים ומתניית הגבלת עיסוק בחוזה העבודה האישי. סודות מסחריים שייכים למעביד ואין העובד רשאי להעבירם למעביד אחרדב”ע (ע”ע) 164/99, דן פרומר וצ’ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע”מ נגד רדגארד, פד”ע לד 294, עמ’ 315 (עיד’-25).(1). יש להבחין בין חובת השמירה על סודות מקצועיים לבין הגבלת חופש העיסוק, אך בנסיבות מסויימות מחייבת חובת השמירה על סודות מקצועיים את הגבלת חופש העיסוקדב”ע נז/3-164, יצחק עופרי ואח’ נגד אלקטרוניקס ליין (א.ל.) בע”מ, ס’ 50 – ניתן ביום 26.6.97.(2). ביחס לחובות המוטלות על עובד הפורש מעבודתו, כלפי מעבידו לשעבר, יש ככלל להבחין בין חובת העובד הפורש לשמור את סודותיו המקצועיים והמסחריים של מעבידו לבין הגבלת זכותו לעסור בעיסוק מתחרה לעסק של מעבידו. היסוד המבחין בין השתיים הוא, שהחובה להימנע מחשיפת סודותיו המקצועיים או המסחריים של מעבידו מוטלת על העובד הפורש גם בהיעדר הסכם המחייב לכך, בעוד שהגבלת זכותו לעסוק לאחר פרישתו בעיסוק מסוים טעונה הסכם מפורשע”א 672/96, “אגד” אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע”מ נגד ברוך רכטמן, פ”ד נג, חלק חמישי, 25, בעמ’ 37, מול האות ב’ (עיד’-26).(3). הסודות המקצועיים והידע הסודי הם זכויות קניניות של בעליהם ואסור לעובד להשתמש בהם לצרכיו או לגלותם לאחרים בכל זמן שהואדב”ע נג/3-17, טוני טועמה נגד טכנו גומי ליסצקי בע”מ ואח’, פד”ע כה 227, עמ’ 233, 235. ראה גם: דב”ע נג/3-177,8, דוברת שרם בע”מ ואח’ נגד גלובוס בע”מ ואח’, פד”ע כה 395, בעמ’ 405 מול האות ה’ (עיד’-24).(4). חובת השמירה על סודות קיימת כל עוד לא חדלו להיות סודדב”ע נג/3-177, דברת דרם ושות’ בע”מ ואח’ נגד גלובס פבלישר עתונות (1983) בע”מ ואח’, פד”ע כה 395, עמ’ 411 מול האות ד’ (עיד’-25).(5).

כאשר מדובר במידע המצוי בידי המעסיק בלבד, שאינו נחלת הכלל ואינו ניתן לגילוי בנקל, הרי בדרך כלל מדובר במידע המצוי בידי חלק קטן מעובדי המעסיק, כגון: ההנהלה הבכירה או בידי מנהלי מחלקת השיווק. מידע המופץ לכלל העובדים אצל המעביד או מידע הנגיש לציבור, או מוצר מוגמר הנמכר לציבור הרחב, אינם נופלים בגדר “סוד מסחרי”. הגדרתו של “הסוד המסחרי” שונה מענף לענף, וזאת בהתחשב בהקשר התעשייתי. בבוא בית הדין לפרש את המונח “סוד מסחרי”, יש ליתן את הדעת לטובת הציבור, לזכותו לחופש המידע ולשאלה האם ישנה משמעות לכך, שה”סוד” יוודע לכלל. לעיתים גובר שיקול זה על ההגנה שיש ליתן ל”סוד המסחרי” של המעסיקדב”ע (ע”ע) 164/99, דן פרומר וצ’ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע”מ נגד רדגארד, פד”ע לד 294, עמ’ 318 (עיד’-25).(6).השאלה אם תהליך או ידע מסויים הוא סוד מקצועי או ידע סודי היא שאלה שבעובדה, שהמבקש למנוע מעובדו לשעבר לגלותו צריך להוכיחהדב”ע נו/3-1, אליעזר סקר בע”מ נגד מנשה לבנת ואח’- ס’ 8 – ניתן ביום 21.11.95 (עיד’-30).(7).

“סוד מסחרי” אינו מילת קסם, היינו על המעביד לתאר ולפרט את הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של “סוד”, יש להצביע לדוגמא על: תוכנה; פורמולה; נוסחה מסוימת; רשימה של לקוחות מסוימת; תהליך מסוים וכו’. במסגרת הוכחת ה”סוד המסחרי” על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר “סוד”. יתרה מזו על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב”סוד” וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי-חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגןדב”ע (ע”ע) 164/99, דן פרומר וצ’ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע”מ נגד רדגארד, פד”ע לד 294, ס’ 25. ראה גם: דב”ע נז/3-102 ד”ר דרורה נבות-פיקל נגד ד”ר מרדכי ריכטר, (לא פורסם – ערעור על פסה”ד בתב”ע (חי’) נו/3-16 – ס’ 15(ב)) (עיד’-24).(8). כדי שידע יהיה “סוד מסחרי” צריך המעסיק להודיע לעובד שהידע הוא סודי(9).

מתחתנים? עזבו אתכם מחוקים, ממחויבויות, ממטלות ומשאר בלגנים. זה הזמן לחפש הזמנה יוקרתית ומדהימה שלא תפסיק לסחוט מחמאות מכולם! איפה מוצאים הזמנה חלומית? פשוט, ב http://weddingprint.co.il .

החובה לשמור סוד היא חובה מוחלטת ובגדר תנאי מכללא הנובע מעצם יחסי עובד ומעבידדב”ע (ע”ע) 164/99, דן פרומר וצ’ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע”מ נגד רדגארד, פד”ע לד 294, עמ’ 325 (עיד’-25).(10). שמירת סודות מקצועיים ומסחריים של המעביד היא מחובתו של העובד. לעניין זה אין רלבנטיות למהות זכויותיו המשפטיות של המעביד באותם סודות, אם הסודות הגיעו לידיעתו של העובד במסגרת עבודתודב”ע נג/3-17, טוני טועמה נגד טכנו גומי ליסצקי בע”מ ואח’, פד”ע כה 227, עמ’ 233.(11). חובה זו היא לגבי סודות מיוחדים האופייניים לאותו עסק ספציפי אשר השימוש בהם על-ידי העובד עשוי לגרום נזק למעביד”ע נז/3-106, ברוך יוגב ואח’ נגד הזרע (1989) בע”מ, פד”ע לג 324, ס’ 18 – ניתן ביום 17.3.97.(12). כל זאת בתנאי שסודות אלה הגיעו לידיעת העובד במהלךעבודתו אצל המעביד וכתוצאה ממנה וכן בתנאי שסודות אלה אינם: נחלת הכלל; ידיעות מקצועיות כלליות ונסיון מקצועי שרוכש העובד מתוך עבודתו”ע נז/3-106, ברוך יוגב ואח’ נגד הזרע (1989) בע”מ, פד”ע לג 324, ס’ 18 – ניתן ביום 17.3.97.(13). אדם שבידיעתו סודות מקצועיים רשאי לעבוד בעסק מתחרה, אך תוך שמירת החובה שלא לגלות אותם סודותע”א 1371/90, עמנואל דמתי ואח’ נגד יוסף גנור ואח’, פ”ד מד, חלק רביעי, 847, בעמ’ 855.(14). בבוא בית הדין להגביל את עיסוקו של עובד, יש ליתן ל”סוד המסחרי” שבידו משקל משמעותי, רק אם קיימת הסתברות סבירה, כי העובד יעשה בו שימוש והדבר יפגע באופן ממשי במעסיקו הקודםדב”ע נג/3-17, טוני טועמה נגד טכנו גומי ליסצקי בע”מ ואח’, פד”ע כה 227, בעמ’ 233.(15). על מנת להגביל את עיסוקו של עובד על המעסיק הקודם להוכיח, כי קיימות ראיות או נסיבות על אפשרות סבירה, כי העובד ישתמש ב”סודות המסחריים” שבידו במסגרת עבודתו אצל המעסיק החדש ובכך יפר את חובת הנאמנותדב”ע נג/3-177, דברת דרם ושות’ בע”מ ואח’ נגד גלובס פבלישר עתונות (1983) בע”מ ואח’, פד”ע כה 395, בעמ’ 411 מול האות ד’.(16). אין לצאת מראש מההנחה, כי העובד לא יכבד את חובתו לשמור על הסודות המסחריים של מעסיקו הקודםדב”ע (עע) 164/99, דן פרומר וצ’ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע”מ נגד רדגארד, פד”ע לד 294, עמ’ 328 (עיד’-24).(17) הכלל הבסיסי הוא, כי הידע והנסיון שרכש עובד בעבודתו הופכים לחלק מכישוריו והוא רשאי לעשות בהם שימוש כרצונו. כאשר עובד עובר לעבוד במקום עבודה חדש הוא אינו חייב “למחוק” מזכרונו את כל הידע והנסיון שצבר בעבודתו הקודמת. זאת, כל עוד העובד לא עושה שימוש ב”סוד מסחרי” השייך למעסיקו הקודםדב”ע (עע) 164/99, דן פרומר וצ’ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע”מ נגד רדגארד, פד”ע לד 294, עמ’ 329 (עיד’-24).(18).

הסודות בהם מדובר עשויים להתייחס לכל סודות המפעל גם הפנימיים (כגון ארגון טכני ומינהלי ושיטות עבודה ותהליכיה, וכיוצא באלה) וגם חיצוניים (כגון לקוחות ומוניטין) – ובלבד שיהיו כאלה שמתחרה יכול לעשות שימוש בהם בפעילותו העסקית המתחרה. לא חשוב אם ניתן לכל אחד להשיג בכוחות עצמו את ההישג הנדון – כאשר הגילוי עשוי לחסוך לאותו אחד טרחה, זמן והוצאותדב”ע נג/3-17, טוני טועמה נגד טכנו גומי ליסצקי בע”מ ואח’, פד”ע כה 227, בעמ’ 232, 233.(19).

רשימת לקוחות הוכרה בפסיקה כסוד מסחרי בר-הגנה, וזאת כאשר מדובר ב”לקוח ממשי”דב”ע נג/3-17, טוני טועמה נגד טכנו גומי ליסצקי בע”מ ואח’, פד”ע כה 227, בעמ’ 235 מול האות ג’ (עיד’-24).(20). אין מדובר רק בזיהוי הלקוחות אלא גם: בטיב הקשרים העיסקיים; מדיניות המסחר; כמות הצריכה; התמחיר וכיו”בדב”ע נז/3-164, יצחק עופרי ואח’ נגד אלקטרוניקס ליין (א.ל.) בע”מ, ס’ 25.(21). רשימת לקוחות תוכל להוות סוד מסחרי המגיע כדי זכות קניינית של בעליה רק בנסיבות שבהן יוכח שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה, ובאותם מקרים שיוכח שיש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה “מן המוכן”(22).

חוק עוולות מסחריותספר החוקים 1709 התשנ”ט, מיום 29 באפריל 1999, עמ’ 146 – ס’ 22 לחוק (עיד’-23).(23) נוגע לכאורה לדיני הנזיקין, משום עיסוקו בעוולות. על כן, מתעוררת השאלה בדבר תחולתו על מקרים של הגבלת העיסוק במישור החוזי והחוקתי. יש ליתן משקל לאמור בחוק, תוך איזון מכלול העקרונות והאינטרסים הנוגעים לחופש העיסוק והגבלת העיסוקדב”ע (ע”ע) 164/99, דן פרומר וצ’ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע”מ נגד רדגארד, פד”ע לד 294, עמ’ 316. ראה גם: ע”א 9046/96, בן ברוך נגד תנובה – מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע”מ, פ”ד נד, חלק ראשון, 625 בעמ’ 633 מול האות ב’ ובעמ’ 637 מול האות ד’ (עיד’-25).(24) על-פי חוק עוולות מסחריות סוד מסחרי הוא נושא לבעלות והוא יכול להיות משול לזכות קניינית, שכן “בעלים” מוגדר “לרבות מי שסוד מסחרי נמצא בשליטתו כדין”ע”א 9046/96, פרידה בן ברוך ואח’ נגד תנובה – מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע”מ ואח’, בעמ’ 633 מול האות ד’.(25).